התמונה צויירה בשנת 1664, מתארת אישה צעירה הולנדית מביטה שמאלה לעבר מקור האור של החלון. לבושה במעיל צהוב, מעוטר בפרווה, האישה הצעירה הזאת מגיעה קרוב לוודאי ממשפחה מהמעמד הגבוה. עם סגנונו הייחודי של ורמיר כולל צבע צהוב, וילון עטוף, תמונות ממוסגרות על הקירות, מקור אור משמאל, כלי בית ופרופיל אקספרסיבי.

לדוגמה, בצד שמאל הרחוק, נעשה שימוש בוילון צהוב המשוך לצד. ורמיר משתמש בצבע עשיר של לימון צהוב כדי ליצור איזון בין שני הקצוות של הציור שלו גם במעיל של האישה וגם בוילון. החלון שהווילון מכסה דומה מאוד לציור שלו ב"אישה עם קנקן מים".

באותו צד של הקיר, ורמיר מציג מראה ממוסגרת. מסגרת שחורה היא ככל הנראה עשוי שנהב, אשר מציין עושר ומעמד. העובדה כי ורמיר משתמש במראה הוא גם ייחודי. ורמיר קשר את תחושת ההשתקפות כדי לתאר את האישה עם יהירות או כוח נשי. גם בגלל התעניינותו של ורמיר במוזות יווניות מסוימות, הוא השתמש במראה כדי לתאר את הדואליות. עם זאת, מראה זו עשויה להצביע על נושא הולנדי של גאווה או תזכורת למוות.

חלק גדול מהציור תופסים הקירות הלבנים. זה מאפשר לצייר לצייר רקע עבור הנושא העיקרי שלו, שהיא - הצעירה. ללא כל הסחת דעת על הקיר מאחוריה, הצופה יכול להסתכל יותר על הבעת הדמות הראשית. הצעירה היא בהחלט החלק התיאורי ביותר של היצירה. כמו רבות מהנשים האחרות שלו, היא מתוארת במעיל בוקר צהוב עם פרווה. מתוך משיכות המכחול המיקרוסקופיות, יכולים ההיסטוריונים לפענח שכבות דקות רבות של אפור ולבן, אשר חושפות את ניסיונו של ורמיר ליצור ריאליזם. כמו ורמיר, בתקופת הבארוק חיפשו אמנים הולנדים רבים ריאליזם פשוט, ברור וטבעי. מעילים אלה היו בשימוש נפוץ במהלך חורפים הולנדים ארוכים.

גם הבעת פניה של האשה מספרת. שהיא כנראה מסיימת את שגרת הבוקר שלה. הבעת הפנים שלה בוהה במבט אטום, אולי מחוץ לחלון או אל המראה הממוסגרת בשחור. האשה שומרת על פרופיל יפה אך ריקני

היבט חשוב נוסף של האישה של ורמיר עם שרשרת הפנינה הוא המיקום של הכלים המקומיים על השולחן. אגן מים, מסרק ומברשת מוצגים כולם על השולחן. הציור הזה עשוי להצביע על ביקורת על הקלילות של נשים ממעמד עליון, על העדר מקצוע, ועל הזמן הרב שהיא משקיעה בהתקשטות.

מפת השולחן בצבע כחול עמוק המוטלת על הצד השמאלי של הציור מביאה ניגוד חזק לעבודה. ורמיר היה צריך ליצור נקודת ניגודיות כדי לשמור על הפריסה הגיאומטרית של הציור.