מנדלסון מגיע לברלין

בסתיו 1743 נכנס נער בן ארבע עשרה לעיר ברלין בשער רוזנטל. היה זה השער היחיד בחומת העיר שבו הותרת כניסה ליהודים (וּלְבָקָר). הנער שם פעמיו אל הבירה מעיר הולדתו דסאו, ששכנה כמאה ושישים קילומטרים משם בנסיכות העצמאית הזעירה של דסאו-אנהלט. במשך חמישה או שישה ימים צעד בגבעות כדי להגיע לבירה הפרוסית.
האם נעל נעליים? זאת אין לדעת, אך סביר שהלך יחף. הנער, שלימים יתפרסם ברחבי אירופה כפילוסוף משה מנדלסון, היה קטן קומה לגילו, חלוש וחולני. ילדות של עוני הותירה אותו עם זרועות ורגליים צנומות, גמגום מציק וגב מגובנן… ובכל זאת ניחן בתווי פנים נאים למדי. מתחת למצח המקומר ברקו עיניים במבע עמוק, לצד שפתיים, לחיים, אף וסנטר עדינים ומעוצבים היטב.
הנער היה חסר פרוטה כמעט וצעד לבדו, נושא את מיטלטליו המועטים בתרמיל על גבו הכפוף. על תנועותיהם של יהודים, רובם רוכלים נודדים, הוטל ב-1743 פיקוח הדוק. רק למספר מוגבל של יהודים עשירים (ומדי פעם גם לתלמיד חכם) התירו להשתקע בברלין. יהודי שביקש לשהות בבירה, ולו לימים אחדים בלבד, נחקר חקירת שתי ועורב בנוגע לרקעו ולכוונותיו…
נותרו כמה עדויות על מה שהתרחש בעת חקירתו של מנדלסון. לפי אחת מהן התגרה השוער בגיבן הצעיר, וחשד כי מדובר ברוכל נודד. "יהודי, מה אתה מוכר? אני רוצה לקנות משהו." "לעולם לא תרצה לקנות ממני דבר," ענה מנדלסון. השוער התעקש ואמר משהו כמו "בלי קונצים! תגיד במה אתה סוחר." "בת….ת…בונה!" גמגם הנער. לפי עדות אחרת נשאל מנדלסון מה בכוונתו לעשות בברלין. תשובתו: "ללמוד".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מצבת משה מנדלסון בבית העלמין הגדול של רחוב המבורגר

זהו העתיק מבין בתי הקברות היהודיים בברלין והיה בשימוש בין השנים 1672 - 1827. 50 המשפחות היהודיות הראשונות שהיו זכאות לגור בברלין, 100 שנה לאחר הגירוש האחרון, הקימו את בית הקברות. משפחות אלה היו מה שמכונה "שוצ'ודדן" (יהודים תחת חסותם המיוחדת של ראש המדינה) שהגיעו מווינה בשנת 1671 והורשו להתיישב באזור המכונה ספנדאואר טור, לא הרחק מבית הקברות. בסך הכל נספרו 2,767 קברים בסגירת בית הקברות בשנת 1827. מספר חברים בולטים בקהילה היהודית בברלין, בהם הפילוסוף משה מנדלסון (1729-1786), וייטל היינה אפרים (1703-1775), סוחר המטבעות והכסף דניאל נקברו כאן.  איציק (1725-1799) ובנו יצחק דניאל איציק (1750-1806), הרופא והפילוסוף מרקוס הרץ (1747-1803), יעקב הרץ באר (1769-1825) ואביו של מלחין האופרטה ג'אקומו מאיריר. בית הזקנים הראשון של ברלין הוקם בבניין שממול בית הקברות. בית הספר היהודי לבנים היה ממוקם בנכס הסמוך. בתקופה הלאומית-סוציאליסטית, החרימה הגסטאפו את שני הבניינים והפכה אותם למרכזי מעצר או " יודנלגר ”. הם היו בתי כלא אמתיים עם חלונות מסורגים - והחזיקו יהודים לפני גירושם. בשנת 1943 נהרס בית הקברות היהודי בהוראת הגסטאפו. הנאצים חיללו את הקברים והפכו את כל השטח למקלטים לפשיטות אוויר, שקירותיהם מחוזקים במצבות שנהרסו. באפריל 1945 הרשויות השתמשו בשטח כקבר אחים לחיילים ואזרחים שנהרגו במהלך פשיטות האוויר של בעלות הברית. בשנות השבעים, מחלקת הגנים והגנים במזרח ברלין הסירה את המצבות היהודיות הנותרות וכן את צלבי העץ המסמנים את קבריהם של נפגעי תקיפות אוויריות.

ב 1985 הוצבה בשטח בית הזקנים, אנדרטה עם שלט הנצחה לנספי הקהילה היהודית שבסופו נאמר  55,000 יהודים ברלינאים, מטף ועד זקן, גורשו לאושוויץ וטריזנשטאט, שם נרצחו באופן מפלצתי. אל תשכחו זאת לעולם. התנגדו למלחמה. הגנו על השלום.

ב 1990 שוחזרה מצבה סמלית לכבודו של משה מנדלסון אבי תנועת ההשכלה היהודית שמת בגיל 56 בשנת 1786, כמו גם סרקופג מלא במצבות הרוסות, הן התזכורות המוחשיות היחידות לתולדות בית הקברות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בית הקברות היהודי הישן (בגרמנית: Jüdischer Friedhof Berlin-Mitte) בברלין ממוקם ברובע מיטה (26 große Hamburger Straße), סמוך למיקומו ההיסטורי של שער שפנדאו. בית הקברות שימש את הקהילה היהודית משנת 1672 ועד 1827, אם כי קבורה המשיכה עד סוף המאה ה-19, אז הקיפו כבר מבני מגורים את המתחם.

בשנת 1671 התיר פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג את התיישבותן של חמישים משפחות יהודיות בברלין. מיד לאחר מכן רכש יהודי בשם מנדל ריס שישה דונם עבור בית קברות שישמש את יהודי הקהילה. במקום נקברו כ-2,800 יהודים, בהם משה מנדלסון, דניאל איציג, פייטל היינה אפריים, הנרייטה ומרכוס הרץ ועוד. הקבורה במקום נמשכה עד מיצויו המלא בסביבות 1880, אז נפתח בית הקברות היהודי בווייסנזה.

בשנת 1844 הוקם בצד בית הקברות בית אבות יהודי שפעל עד 1942, אז הפך לבית מעצר של הגסטפו.

בתקופה הנאצית נהרסו מצבות בית הקברות באופן שיטתי ועצמות הנפטרים פוזרו. חלק מהשטח שימש כמגרש בית המעצר הסמוך ובימי מלחמת העולם השנייה האחרונים נכרו בו קברות אחים להרוגים גרמנים. לפי דברי יוהנס טוכל, ראש אתר ההנצחה להתנגדות הגרמנית לעיתון בילד באוקטובר 2013, בין הנקברים בקברי האחים טמונה גם גופתו של מפקד הגסטאפו היינריך מילר[1].

 

ב-1948 הושב בית קברות לידי הקהילה היהודית. ב-1970 הוקם בשטח חלקו הדרומי גן ציבורי. חלק מהמצבות העתיקות ביותר ובהן זו של מנדלסון שוקמו והוסבו לשלטי זיכרון בשטח הגן. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 הוצבה בפתח בית הקברות אנדרטה "לזכר קורבנות הברבריות הפשיסטית" המורכבת מ-13 פסלי ברונזה של נשים, מאת הפסל ויל לאמרט שנועדה במקור לפתח מחנה הריכוז ראוונסבריק.

בשנים 2007-2008 שוקמו שרידי בית הקברות. נקבעו בשטחו שלטי הסבר, ניטעה צמחייה והותקן מתקן לנטילת ידיים. כן הוסדרו שער כניסה וגדר מיוחדת המקיפה את המתחם. ב-24 בספטמבר 2008 נערך טקס חנוכת אתר הנצחת בית הקברות.