מקורות הנאציזם והשואה

עקרונות האידיאולוגיה הנאצית

האידיאולוגיה הנאצית מהווה את אוסף הרעיונות של אדולף היטלר, שהופיעו בספרו "מיין

קמפף" (מלחמתי). את הספר כתב היטלר בשנת 1923 , בעת שישב בכלא בגין ניסיון להפלת

רפובליקת ויימאר. רוב העקרונות נוגעים למדיניות הפנים של גרמניה הנאצית, חוץ מעקרון

"מרחב המחיה" שנוגע גם למדיניות החוץ.

אידיאולוגיה זו מכוונת ליצירת תמונת עולם שלמה הכוללת סיבות להתהוות הדברים, הסבר

לליקויי ההווה ותמונת עתיד מושלמת.

1. תורת הגזע

המרכיב המרכזי באידיאולוגיה הנאצית היה תורת הגזע.

תורת הגזע של דארווין - תורה זו הושפעה מתורתו של החוקר האנגלי צ'ארלס דארווין 

אשר הניח כי מאבק הקיום בין בעלי החיים, מאופיין על ידי מאבק להישרדות בטבע.

מתוקף ה"ברירה הטבעית" הגזע החזק שורד תוך כדי מאבק זה.

השימוש בתורה זו - האידיאולוגיה הנאצית השתמשה במאפיינים מסויימים של תורתו 

של דארווין, עוותה תורה זאת וניסתה ל"התאים" אותה לחברה האנושית ולמערכת

היחסים בין המדינות. האידיאולוגיה הנאצית טענה שגם בין בני אדם מתקיימת

מלחמת קיום ו"ברירה טבעית" כמו בטבע.

מלחמת הקיום בין הגזעים - בני האדם מחולקים לגזעים שונים וביניהם מתנהל מאבק 

שמטרתו לשרוד במלחמת הקיום. במסגרת המאבק ישרדו הגזעים החזקים ואילו

הגזעים החלשים יכחדו.

הגזעים - לפי תורה זאת, הגזעים המרכיבים את האנושות אינם שווים בכוחם. לכל 

קבוצת גזע יש את אותן התכונות שנמצאות בדם. מאפייני הגזע עוברים בתורשה

ובגנים.

את הגזעים חילק היטלר לשלוש קטגוריות:

1. בראש סולם הגזעים עומד הגזע הארי- יוצר התרבות, המכיל את התכונות הנעלות

ביותר: הוא בעל כוח היצירה, היופי, הגבורה ומהווה את השלמות הפיזית והרוחנית.

2. בשלב השני "נושאי התרבות" – הם העמים הסלבים שנועדו לשרת את הגזע העליון.

3. בשלב האחרון - "מחריבי התרבות" - הגזעים הנחותים מהווים את השפל ההרסני

לאנושות כולה ואת הכיעור. היטלר האמין כי על הגזע הארי למנוע מהיהודים

להשתלט, לנוון ולזהם את הגזע הארי, שכן הגזע היהודי הוא הגזע הנחות והמסוכן

לכל המין האנושי.

2. אנטישמיות

עיקרון האנטישמיות היה בעל חשיבות רבה ביותר בתורת הגזע הנאצית.

היהודי - היהודי נתפס כאויבו של הגזע הארי. היהודים הם בעלי תכונות שטניות, 

בוגדניות וערמומיות. הם נצלנים, טפילים ומשועבדים לכסף. על פי תורת הגזע היהודים

הם מחריבי התרבות וחסרי יכולת לעבוד וליצור. הם יכולים רק להרוס, לרמות ולנצל

את סביבתם. מאפיינים אלו הופכים אותם לטפילים בחברה בה הם חיים.

האנטישמיות הנאצית ראתה בגוף היהודי את ההיפך מהגוף הגרמני. הגרמנים יפים,

חזקים וחרוצים ואילו היהודים מכוערים, חלשים ועצלנים.

סכנה לגרמניה - היהודי קשור לבני גזעו בקשר יהודי עולמי המאיים לזהם את o

הדם הגרמני הטהור, מאיים על הכלכלה, על השלטון בגרמניה. היהודים ע"פ

עיקרון זה הם כמו חיידקים המפוררים את האומה הגרמנית ומנוונים אותה

באמצעות הקפיטליזם, הליברליזם, הסוציאליזם והקומוניזם. היהודים הם שגרמו

לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, לתבוסה בה, לחתימה על חוזה ורסאי והם

. שנעצו סכין בגב האומה ב 1918-

סכנה לעולם כולו - היהודי שואף להשתלט על העולם כולו. היהדות o

הבינלאומית אינה מסכנת את גרמניה בלבד, אלא את האנושות כולה.

היהודי מסווה את עצמו - ביהודים המודרניים לא ניתן להבחין, מכיוון שהם מסווים 

את תכונותיהם השליליות. בגלל הסוואה זו הם מהווים סכנה גדולה.

החובה הנאצית להשמיד את היהודים – משימתה של התנועה הנאצית היא להאיר את 

עיני העולם. יש להילחם ביהדות מלחמת חורמה כדי להעלימה לסלקה מהזירה

ההיסטורית.

3. ה"פולק" הגרמני – הלאום כערך עליון

העם הגרמני המאוחד והעליון - העם הגרמני ראה עצמו כמאוחד בקשר דם טהור, 

הגרמנים הם צאצאי השבטים הגרמנים הקדומים המהווים את הבסיס לחוזקו ועצמתו

של העם הגרמני. התרבות הגרמנית מדגישה את עליונות הגזע הארי ואת השמירה על

ערכיו ההיסטוריים המסורתיים. העם הגרמני נועד לשלוט ולדחוק את רגלי הנשלטים

החלשים והנחותים ממנו.

המדינה מעל הפרט - תכלית המדינה היא לשמור על אחדותו וטוהרו של הגזע הארי 

העליון ולמשיך לקדמו כיוצא התרבות האנושית. המדינה היא הערך העליון וליחיד אין

זכות קיום בלעדיה. עליו לעשות כל מה שמצווה עליו המדינה ואף להקריב את חייו

למענה.

השפעות ותוצאות עיקרון הפולק – 

מובן כי ליהודים ולקומוניסטים אין מקום בתרבות הפולק הגרמנית, שכן הם o

אויבי הגזע הארי ונחותים ממנו.

התוצאה המעשית מרעיון הפולק היא השאיפה לאחד את כל הגרמנים במדינה o

אחת "גרמניה הגדולה". כולל אלה שמוצאם גרמני החיים בצ'כוסלובקיה,

באוסטריה ובפולין.

4. הפיהרר פרנציפ – פולחן אישיות הפיהרר (המנהיג)

הדגשת חשיבות המנהיג - האידיאולוגיה הנאצית הדגישה את חשיבותו של המנהיג – 

ה"פיהרר", אשר מבטא את רצון העם ואת רצון האל.

תפקיד המנהיג ומעמדו - תפקיד המנהיג ללכד את העם והוא המחליט, היודע, המכוון 

והמוליך את המדינה לחיזוק כוחה ועוצמתה. הוא לא כפוף לחוקים.

חובת הציות לפיהרר – אין לערער על רצונותיו ופקודותיו של ה"פיהרר" שכן הוא עומד 

בראש ההיררכיה. על הגרמנים להישמע להוראותיו ללא כל תנאי ולציית ציות מלא

לפיהרר באופן אישי וזאת למען טובת האומה.

הפיהרר כסמל – הפיהרר מגלם את אחדות העם, אחדות המדינה ואחדות המנהיגות – 

"רייך אחד, פולק אחד, פיהרר אחד". רק רצונותיו יובילו את גרמניה לשיאה.

הפיהרר מנהיג את גרמניה היום, ומחר את העולם כולו. הוא יורש הקיסר הגרמני של

ימי הביניים.

5. מרחב המחייה

הקרקע עליה יש להשתלט - לדעת הנאצים, על גרמניה לספח שטח מחיה נוסף מעבר 

לגבולה המזרחי באזור בו יושבים העמים הסלאבים (פולין וברית המועצות).

זכותו של הגזע הארי להשתלט - הזכות לקרקע זאת שייכת לגזע הארי משום שהוא גזע 

נעלה וכדי לממש את עוצמתו עליו להשתלט עליה. זו זכותו הלגיטימית בתוקף היותו

הגזע העליון. הזכות לקרקע שייכת למנצחים ולכובשים.

יעוד השטח - בשטח זה - שהוא מזרח אירופה כולה בעצם - יחיו בני הגזע הארי, 

ישמרו על טוהר הגזע, ויפתחו את תרבותם (הרי רק הם "יוצרי תרבות"). העמים

הסלאבים (השייכים לגזעים הנחותים) ישועבדו לעם הגרמני וישרתו אותו נאמנה.

6. שלילת הדמוקרטיה והליברליזם

הנאציזם שלל את חופש המחשבה, חופש המצפון, חופש ההתארגנות וחופש הדיבור. הוא

שלל את הדמוקרטיה והליברליזם שייצגו את זכויות הפרט. הנאציזם מאמין באליטה שלטת,

מפלגה אחת ומנהיג אחד למען טובתה של המדינה הגרמנית.

לא יתכן שוויון כיוון שיש גזע עליון שתפקידו להנהיג את האנושות ולכן חופש הבחירה אינו

קיים. הדמוקרטיה מובילה לחוסר יציבות דוגמת רפובליקת ויימאר ומחלישה את הלאום.

7. שלילת הקומוניזם והסוציאליזם

הקומוניזם הוא אויבו של הנאציזם משום שהוא מתחרה בו ועומד בניגוד לאידיאולוגיה

הנאצית.

שלטון החזק על החלש - בעוד שהנאציזם מאמין במדינה סמכותית, בשלטון של קבוצה 

נבחרת ובשלטונו של החזק על החלש, ודוגל במלחמות וכיבושים, הקומוניזם מאמין

בשיתופיות ושיוויון.

מעמדות וחוסר שוויון בין אנשים וגזעים- הנאציזם מדגיש את קיום המעמדות ואת 

חוסר השוויון בין הגזעים ובין בני האדם ונותן לגיטימציה להכחיד ולהשמיד גזעים

נחותים. לעומת זאת, האידיאולוגיה הקומוניסטית דוגלת במהפכה חברתית ובשוויון בין

המעמדות וכן בסופו של דבר במהפכה קומוניסטית כלל עולמית אשר ממעיטה

בחשיבות המדינה והלאום.

אידיאולוגיה יהודית - הנאצים ראו את הקומוניזם כ"אידאולוגיה יהודית" היות ומייסדו 

היו קארל מארקס היהודי.

-4-

האנטישמיות המודרנית בגלגולה הנאצי:

מרכזיות השאלה היהודית באידיאולוגיה הנאצית, דימוי היהודי בעיני הצמרת הנאצית

המדיניות הנאצית - הגזענות הפכה למרכיב חשוב ביותר באידיאולוגיה הנאצית, 

והאנטישמיות ורדיפת היהודים הפכה להיות מימד מרכזי במדיניות של המפלגה

הנאצית בשנות השלושים. למרות שהנאצים לא תכננו את דרכי ההשמדה כבר

בשנות השלושים, הם האמינו כי סילוק היהודים מגרמניה יאפשר השלטת סדר

עולמי ו"ריפוי" המערכות (דת, תרבות, כלכלה, פוליטיקה...) מהתחלואה היהודית.

הרעיון הגזעני - כבר בספרו "מיין קמפף" העלה היטלר את עיקרי הרעיון הגזעני. 

לפיו, המדיניות הגזענית כוונה בראש ובראשונה כלפי היהודים.

לפי התורה הנאצית היהודים אינם לאום, אלא גזע, והם אינם מסוגלים לייסד

מדינה משלהם משום שהם חסרי יכולת לעבוד, אין להם כושר יצירה והם מהווים

טפילים המתכננים לכבוש את העולם = ניגוד מוחלט לגזע הארי.

היהודי הטפיל מעולם לא רצה להתמזג עם העמים האחרים. סימני ההיכר החיצוניים שלו

באו להסוות את דמותו האמיתית ואת מטרותיו שהן, לדעת הנאצים, להביא לחורבן

האנושות כולה.

דימוי היהודי בעיני הצמרת הנאצית כפי שבא לידי ביטוי בספרו של היטלר "מיין

קמפף", בנאומיו ובקריקטורות

ב"מיין קמפף":

תרבות היהודי - דמותו של היהודי מנוגדת לחלוטין לגזע הארי. העם היהודי לא 

היה מעולם בעל תרבות משל עצמו, יסודות יצירתו הרוחנית שאובים תמיד

מאחרים.

דרכי ההשתלטות של היהודי - היהודים משתלטים על העולם באמצעות חדירה 

לעולם העסקים, התרבות, התקשורת והפוליטיקה במדינות בהם הם חיים.

ב"מיין קמפף" היטלר מתייחס לתהליכי ההשתלטות של היהודים על גרמניה תוך

הטעיית הגזע הארי והאנושות כולה לגבי מטרותיהם הסופיות. למעשה, ההונאה

שלהם היא במימדים בינלאומיים ולא רק הקמת מדינה בפלשתינה כפי שחשבו

כולם.

בנאומיו:

היטלר טען שהיהודי הוא הרוח הרעה המפרידה בין העמים והוא הסמל של ההרס הבלתי

פוסק בחייהם. בנאום שנשא היטלר ב 1920- קבע:

בהדגישו את ה"סכנה היהודית" חש היטלר כמי שבא להושיע את העולם ולהציב את הגזע

העליון במעמד שליט.

בספרים ובקריקטורות:

היהודים הוצגו בקריקטורות ובכרזות שהופצו ברחבי גרמניה כמפלצות המשתלטות על

העולם וכאנשים בעלי מימדים מפחידים, המנסים לנצל ילדים קטנים ותמימים ואף להרגם.

משחקים לילדים המציגים כמטרה את חיסול היהודים הופצו בחנויות. ספרי קריאה לילדים

(כמו הפטרייה המורעלת) סיפרו סיפורי זוועה על היהודי המסכן את הילדים התמימים.

הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון

בראשית שנות ה 30- חלה סדרה של משברים בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה אשר

בעקבותיהם התערער השלטון הדמוקרטי בגרמניה. גורמים אלה הובילו לשרשרת אירועים

שבסופו של דבר מוטטו את השלטון הדמוקרטי של רפובליקת ויימאר והביאו לעליית

הנאצים לשלטון. המפלגה הנאצית, ובראשה אדולף היטלר, ידעה לנצל היטב את המצוקה

שנוצרה בתקופה זו כמנוף לתפיסת השלטון.

תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה וחוזה ורסאי

התבוסה ותוצאותיה - גרמניה הפסידה במלחמת העולם הראשונה ונכנעה בשנת 

1918 . עם כניעתה הוכרחה גרמניה לשנות את צורת המשטר שלה, וכך הפכה

משלטון קיסרות לשלטון דמוקרטי המכונה רפובליקת וויאמר (על שם העיר בה

נכתבה החוקה). היא גם אולצה לחתום על חוזה ורסאי .

חוזר ורסאי בתפיסה הגרמנית – חוזה זה נתפס בעיני רוב הגרמנים כחוזה שנועד 

להשפיל את גרמניה: הקיסר הגרמני אולץ להתפטר, גרמניה הואשמה באחריות

לפרוץ המלחמה וחויבה לשלם פיצויים גבוהים, היא חויבה לוותר על שטחים רבים

וצבאה צומצם למאה אלף חיילים בלבד. לכן הגרמנים ראו בחוזה ורסאי עלבון.

רבים נותרו בתחושה שיש לעשות הכול כדי למחוק את חרפת ורסאי- היטלר נהג

להטיף נגד הדמוקרטיה הגרמנית ולהאשימה בחרפת ורסאי.

מיתוס "סכין בגב האומה" - עד 1918 ידעו האזרחים בגרמניה רק על ניצחונות. 

הידיעות על המפלה הצבאית היו מבחינתם הפתעה. גם החיילים שחזרו מהחזית

סיפרו שלא הבינו מדוע קיבלו את פקודת הנסיגה. רבים מבני העם הגרמני ראו

בפוליטיקאים הגרמנים שחתמו על ההסכם בוגדים ותפסו את ההפסד כהפסד

דיפלומטי, ולכן לא צודק. כך התפתח המיתוס על "תקיעת הסכין בגב האומה".

הגורם הכלכלי: המשבר הכלכלי הגדול שפרץ בארה"ב, 1929

הוצאות המלחמה - בגלל הוצאות המלחמה והפיצויים הכבדים שגרמניה נאלצה 

לשלם למדינות המערב נאלצה גרמניה להדפיס כסף רב, מה שהביא לירידה חדה

בערכו וכך שאנשים רבים איבדו את חסכונותיהם.

, המשבר הכלכלי בארה"ב ותוצאותיו - המשבר הכלכלי שפרץ בארה"ב, ב- 1929 

הוביל לקריסה כלכלית בארה"ב המשבר הכלכלי השפיע קשה מאוד על גרמניה

שהייתה תלויה מאוד בכלכלה האמריקאית, משקיעים הפסיקו להזרים כסף למדינה,

בנקים קרסו, מפעלים נסגרו וגאתה אבטלה, שבשיאה היו 6 מיליון מובטלים.

השפעת המשבר הכלכלי על החברה - המשברים הכלכליים הקשים עוררו בעם ייאוש 

ואובדן אמון במשטר הדמוקרטי. המשברים פגעו גם במעמד הבינוני שעליו נשענה

רפובליקת ויאמר. הם החלישו את המשטר ואפשרו את התחזקותן של קבוצות

קיצוניות כדוגמת המפלגה הנאצית.

- בנוסף לכך המתירנות בעיר הבירה ברלין נחשבה לקיצונית מהמתירנות בערי אירופה

האחרות. חוגים רבים בחברה הגרמנית ראו בחופש הקיצוני בתחומי התרבות, האמנות

והבידור פגיעה בשורשיות ובמסורת החברה הגרמנית. כמו כן רבים נטו להאשים את

הרפובליקה בתופעות אלו בכך שהתירה את התרחשותן.

הפחד מהקומוניזם

בעקבות המהפכה הקומוניסטית ברוסיה שהובילה להקמת ברית המועצות, הוקמו מפלגות

קומוניסטיות ברחבי אירופה, ובשנת 1919 נעשה ניסיון למהפיכה קומוניסטית גם בגרמניה.

ניסיון זה אמנם דוכא באכזריות אך הפחד מהקומוניזם נותר על קנו, במיוחד לאור

-6-

המשברים הכלכליים שחוותה גרמניה בשנות ה 20- . אנשים רבים ראו במפלגה הנאצית

אלטרנטיבה חברתית למפלגה הקומוניסטית, שכן במצעה נכללו גם נושאים חברתיים

(דאגה לצורכי האזרח, חינוך חינם וכולי) ולכן התמיכה בה גברה.

חולשתה של רפובליקת ווימאר

כחלק מהסכמי השלום כפו המעצמות על גרמניה את הקמתו של משטר דמוקרטי, שנקרא

בשם "רפובליקת ווימאר". אולם, המשטר היה חלש ומעורער מהסיבות הבאות:

סלידה כלפי הדמוקרטיה - הדמוקרטיה נכפתה על העם הגרמני והוא לא רצה בה. 

כמו כן , עצם ההיכללות שלה בהסכם וורסאי המשפיל עוררה סלידה כלפיה.

חוסר ניסיון - הגרמנים מעולם לא התנסו במשטר דמוקרטי ולא ידעו כיצד 

להתנהל.

הקושי בבניית קואליציה - בגלל הצלחת המפלגות הקיצוניות שלא שתפו פעולה 

בהרכבת הממשלה - התקשו מפלגות המרכז להרכיב קואליציה יציבה, ולכן

ממשלות קמו ונפלו כל הזמן מאז המשבר הכלכלי 1929 , דבר שהוביל לחוסר

תפקוד.

התנגדות האצולה - אנשי האצולה והצבא בגרמניה התנגדו למשטר הדמוקרטי 

ובשל השפעתם הרבה לא היו במדינה כמעט תומכים בדמוקרטיה.

נסיונות הפיכה - בשל התמיכה המועטה במשטר היו ניסיונות הפיכה רבים 

שהחלישו אותו. כמו כן היו רציחות רבות על רקע פוליטי.

עויינות כלפי הפוליטיקאים - הפוליטיקאים של רפובליקת ווימאר היו אלו שחתמו 

על הסכם וורסאי ולכן הציבור היה עויין כלפיהם

כוחן ומשקלן של המפלגות הקיצוניות – כוחן של המפלגה הנאצית - הימין 

הקיצוני, והמפלגה הקומוניסטית-השמאל הקיצוני גבר. לאורך כל התקופה,

נמשכו הטרור והאלימות של המפלגות הקיצוניות ובמיוחד של הנאצים.

השימוש בצווי חירום - בעקבות אי היציבות השלטונית, מתחילת שנות ה 30- , רוב 

הפעולות שבוצעו על ידי הממשלה, בוצעו בעזרת צווי חירום שהנשיא פרסם מתוקף

סמכותו על פי חוקת וייאמר הדמוקרטית, סעיף 48 בחוקה.

חולשתו של המשטר בווימאר הביא לנקיטת גישה פייסנית כלפי הגורמים שהיו עוינים

למשטר זה. כך למשל, קוצר עונש המאסר של היטלר, שניסה לתפוס את השלטון, מ 5- שנים

ל 9- חודשים. למשטר גם לא הייתה תמיכה רחבה בעם. דברים אלו פעלו לטובת הנאצים

והקלו עליהם אץ העלייה לשלטון.

פעילות המפלגה הנאצית

לאורך שנות העשרים בנה היטלר את המפלגה הנאצית כיחידה צבאית. הנהיג פיקוח הדוק

וריכוזי על סניפי המפלגה. מינה את ראשי המחוזות וביסס את כוחה של המפלגה באזוריה

השונים של גרמניה. כבר מתחילת פעילותה התאפיינה המפלגה הנאצית בפעילות תעמולתית

מחד ובפעולות אלימות מאידך.

התעמולה הנאצית - המפלגה הנאצית נהגה לקיים אסיפות עם בהשתתפות קהל רב 

בהן נאם היטלר נאומים חוצבי להבות בהם הדגיש את הדברים שהעם רצה לשמוע

(ההבטחה לביטול הסכם וורסאי, יצירת מדינה גרמנית חזקה וגדולה ומתן פתרון

לאבטלה).

הם האשימו את הרפובליקה, את הקומוניסטים, ואת היהודים בגרימת האסון

ובהריסת ערכי התרבות הגרמנית.

נוער היטלר - המפלגה הנאצית הקימה אירגון נוער (נוער היטלר) שבאמצעותו 

נוהלה תעמולה בקרב הצעירים.

היטלר בנה גם שני ארגונים חצי צבאיים: - S.A S.S 

-8-

פלוגות הסער) - ארגון שעזר בהשלטת טרור ברחובות ופגיעה ) .S.A o

במפלגות יריבות (הקומוניסטים), פיזור כינוסים ושימוש באלימות קשה.

חיל משמר) - יחידת עילית מפלגתית שאנשיה גויסו מבין חברי ) S.S o

שימשו כשומרי הראש האישיים של היטלר ובכירי S.S- המפלגה. אנשי ה

המפלגה.

אספות העם והשימוש בטרור ואלימות כלפי היריבים הפוליטיים הביאו לעלייה במספר

החברים של המפלגה הנאצית ויצרו פחד בקרב המפלגות האחרות. כך, נוצרה קרקע פורייה

לעליית הנאצים לשלטון.

הנסיבות: שרשרת האירועים , התפתחויות פוליטיות ערב עליית היטלר לשלטון

כאמור מתחילת שנות ה 30- הממשלות הנאציות לא מחזיקות מעמד- חוסר אימון של

הציבור דוחף את הציבור להצביע למפלגות קיצוניות:

12 מושבים למפלגה הנאצית -1928 

1930 - בבחירות עלה כוחה של המפלגה הנאצית, הם הצליחו להכניס 107 צירים , 

והפכו לסיעה השנייה בגודלה. גם הקומוניסטים התחזקו וקבלו 77 מושבים, כך

שלא היה סיכוי להקמת קואליציה. כך החלה תקופה בה הממשלה פעלה מתוקף

צווי חרום שאפשרו לנשיא הגרמני להפעיל סמכויות רחבות ביותר, וברחובות

אלימות של המפלגות הקיצוניות.

יולי 1932 - בבחירות יולי 1932 עלה כוחם של הנאצים ברייכסטאג ל 230- צירים ( 

37% מכלל המושבים). היטלר אמנם לא זכה לרוב, אולם המפלגה הנאצית הייתה

לסיעה הגדולה בפרלמנט. הוצע להיטלר תפקיד סגן רה"מ, אך הוא סירב. הוא

רצה הכל או לא כלום.

נובמבר 1932 - בבחירות אלו התחזקו הקומוניסטים וכוחם של הנאצים ירד 

במקצת,אך הם היו עדיין המפלגה הגדולה ביותר. הנשיא מנסה להקים קואליציה

של המרכז והימין כדי לבלום את הקומוניסטים. ולכן בינואר 1933 החליט הנשיא

על מינוי היטלר לרה"מ (קאנצלר).

-10-

המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם

הצעדים של היטלר לביסוס המשטר הנאצי

( צעד 1: "הצו להגנת העם והמדינה" (פברואר 1933

רקע - בעקבות שריפת הרייכסטאג בשנת 1933 הכריז היטלר על מצב חירום, והשיג את 

הסכמתו של הנשיא היידנבורג להוציא צווי חירום. היטלר האשים בשריפה את חברי

המפלגה הקומוניסטית וניצל אותה כתירוץ להוציא צווים אנטי דמוקרטיים שבמסגרתם

יכול היה היטלר לאסור פעילות של מפלגות, להטיל צנזורה, לסגור עיתונים ולעצור

אזרחים ללא צו בית משפט, בתואנה של שמירה על ביטחון המדינה.

הצו - "הצו להגנת העם והמדינה" ביטל למעשה את זכויות האזרח ברפובליקת ויימאר. 

הצו, שאמור היה להיות זמני, לא בוטל עד לנפילתו של המשטר הנאצי. היטלר ניצל את

הדמוקרטיה כדי להילחם, בחסות החוק, ביריביו הפוליטיים.

( צעד 2: חוק ההסמכה ("החוק לביטול המצוקה של העם והרייך") (מרץ 1933

במרץ 1933 חוקק היטלר את "חוק ההסמכה" שהסמיך את היטלר לחוקק חוקים ללא

אישור הרייכסטאג. בכך, ביטל הרייכסטאג את תפקידו כרשות מחוקקת ואת הפרדת

הרשויות והפך למוסד חסר חשיבות פוליטית.

( צעד 3: חוק החזרת הפקידות הגרמנית על כנה (אפריל 1933

באפריל 1933 נחקק "חוק החזרת הפקידות הגרמנית כל כנה" שקבע כי על כל עובדי

המדינה והציבור להיות ארים. על פי חוק זה, פקידים ועובדי ציבור לא ארים נאלצו

להתפטר מעבודותיהם. החוק אמנם לא כוון כלפי היהודים אך פגע בעיקר בהם היות שהם

היוו למעלה מ 10% מעובדי הציבור בגרמניה. החוק אפשר סילוק היהודים ממשרות

ממשלתיות וציבוריות וכך יכל היטלר למצוא מקומות עבודה לגרמנים מובטלים על חשבון

היהודים.

( צעד 4: החוק לביטול כל המפלגות (יולי 1933

ביולי 1933 נחקק חוק ביטול המפלגות שקבע כי המפלגה הנאצית היא המפלגה החוקית

היחידה בגרמניה והוציא את שאר המפלגות אל מחוץ לחוק. התהליך של ביטול המפלגות

לווה בהסתה כלפיהן. כמו כן, כל הארגונים במדינה שלא היו ארגונים נאציים הוצאו אל

מחוץ לחוק. חוק זה ביטל באופן סופי את יכולת ההתארגנות של כל מי שלא היה נאצי,

והותיר את המפלגה הנאצית והארגונים הנאציים כארגוניים החוקיים היחידים במדינה.

צעד 5: תהליך האחדת גרמניה

בשנים 1933-1934 פתח היטלר בתהליך האחדה וארגון מחדש של גרמניה בכל תחומי

החיים ברוח האידיאולוגיה הנאצית. התהליך נעשה באמצעות חוקים וצווים שהיטלר חוקק,

בניהם:

1. חוק האחדת גרמניה (אפריל 1933 ) - חוק האחדת גרמניה נחקק באפריל 1933 וביטל

את המבנה הפדרלי של גרמניה., שהייתה מחולקת ל 18 מדינות אוטונומיו עליהן שלט

שלטון מרכזי אחד. החוק ביטל את 18 המדינות ואת בתי המחוקקים שלהן ובכל אחת

מהמדינות לשעבר מינה היטלר נציב מטעמו. חוק זה ביטל את יכולתן של המדינות

בגרמניה לקיים מדיניות עצמאית, שלא עולה בקנה אחד עם מדיניותו של היטלר.

2. ביטול האיגודים המקצועיים והקמת "חזית העבודה הגרמנית" (מאי 1933 )- במאי 1933

הוחרמו כל האיגודים המקצועיים בגרמניה ובמקומם הוקמה "חזית העבודה הגרמנית

שהייתה בשליטה נאצית. מנהיגי האיגודים הוכנסו למחנות ריכוז והשביתה נאסרה על

פי חוק.

3. פירוק תנועות הנוער – פורקו כל תנועות הנוער ובמקומן הוקמו תנועות לבנים ולבנות

בנפרד. לבנים הוקמה תנועת הנוער ההיטלראי ולבנות הוקמה "ברית העלמות

הגרמניות והצעירות" ההשתתפות בפעילות התנועות הייתה חובה.

4. בתחום המשפטי - המשפט הושתת על "החוק הגרמני". הוקמו בתי-משפט עממיים שהיו

מורכבים משני שופטים מקצועיים ומשלושה שופטים אזרחיים נאצים, שמונו ע"י

המפלגה הנאצית. הנורמות המשפטיות היו בהתאם לתורת הגזע הנאצית. ההוראה

שניתנה לשופטים הייתה "תפקידו של השופט אינו לעשות משפט אלא להשמיד את

אויבי הנציונאל- סוציאליזם". למעשה בצעד זה בוטל עקרון הפרדת הרשויות בכך

שהמערכת השיפוטית הוכפפה לדרג הפוליטי (המפלגה הנאצית).

( צעד 6: איחוד תפקידי הנשיא והקאנצלר (אוגוסט 1934

באוגוסט 1934 נפטר הנשיא הזקן היידנבורג והיטלר ניצל זאת לאיחוד תפקידיו כקנצלר עם

סמכויות הנשיא. כך הוא הפך באופן רשמי לשליט יחיד ותוארו הרשמי היה "הפיהרר".

לאחר איחוד התפקידים ריכז היטלר בידיו את כל סמכויות השלטון. מעתה, היה היטלר

המנהיג העליון של גרמניה ושל הצבא הגרמני. הצבא הגרמני נשבע אמונים להיטלר באופן

אישי, ולא למדינה. החלה מערכת של הערצת הפיהרר (הצדעה וקריאת "הייל היטלר"). צעד

זה סימל את ביטולה הרשמי של רפובליקת ויימאר ואת חיסולה הסופי של הדמוקרטיה.

( צעד 7: חוק גיוס חובה ( 1935

בשנת 1935 נחקק חוק גיוס החובה ששימש לאחת ממטרותיו החשובות של היטלר – ביטול

ההגבלות שהוטלו על גרמניה במסגרת הסכם ווסראי. בעקבות חוק זה גדל הצבא הגרמני

עד שמנה כחצי מיליון איש, וחיל האוויר הגרמני הופעל מחדש. פיתוח הצבא הגרמני באופן

הזה היה הפרה בוטה של הסכם ווסראי אך המעצמות בחרו שלא להגיב עליו.

-12-

פעולות הטרור

גופי טרור

הנאצים השתמשו בטרור כנגד מתנגדים פוליטיים ואידיאולוגים וכדי להרתיע את

האוכלוסייה מהתנגדות למשטר הנאצי ולמדיניותו. על הפעלת הטרור היו אחראים 3 גופים

מרכזיים:

פלוגות הסער) - .S.A) . ה-אס.אה

ארגון זה הוקם בראשית דרכה של המפלגה הנאצית ב 1921- . הפלוגות הורכבו בתחילה

מאלפי חיילים משוחררים, בריונים ומובטלים. הם פעלו ככוח הרתעה ועסקו בהגנה על

היטלר וראשי המפלגה הנאצית בעצרות המפלגה ובשמירה על הסדר ברחוב.

הם השתמשו באלימות והטילו פחד על אזרחי גרמניה ברחובות. עיקר פעילותם הייתה

פגיעה ביריבים פוליטיים של הנאצים, ובכלל זה ביצוע המדיניות האנטי-יהודית.

יחידות המשמר) - .S.S) ה-אס.א.ס

ארגון שהוקם בשנת 1925 במסגרת האס.אה. הוא היה קטן יותר מארגון האס.אה. ונחשב

ארגון עלית מובחר. לאחר מינוי של היינריך הימלר לראשות האס.אס. התחזק מעמדו של

הארגון. אנשי הארגון נחשבו לשומרי ראשו של היטלר ולאנשים הנאמנים לו ביותר.

החל מ 1938- הפך ארגון זה אחראי להוצאה לפועל של פתרון הבעיה היהודית, ובכלל זה

"הפתרון הסופי".

הגסטאפו

המשטרה הפוליטית החשאית בגרמניה. ארגון זה היה אחראי למעקבים אחר כל מי

שנחשבו לאויבי המשטר, על מעצרם ועל כליאתם.

לגסטאפו היו סמכויות בלתי מוגבלות כלפי האוכלוסייה האזרחית, בעיקר על ידי שימוש

במעצרים שרירותיים. הוא הטיל טרור על האוכלוסייה, עצר ועינה מאות אלפי אזרחים

גרמנים ויהודים. הגסטאפו היה אחראי על הקמתם של מחנות הריכוז בגרמניה.

צעדים

( הקמת מחנות ריכוז ( 1933

מחנות הריכוז היו כלי יעיל לבלימת ההתנגדות מצד הציבור ואווירת האלימות בהם נועדה

לשתק את המחשבה והפעילות העצמאית של הפרט. מחנה הריכוז הראשון בגרמניה הוקם

בשנת 1933 בדכאו ונכלאו בו גם אנשים שלא היו מתנגדי משטר, כמו נוודים, קבצנים

ושיכורים שהנאצים כינו "אלמנטים אנטי סוציאליים".

( "ליל הסכינים הארוכות" (יוני 1934

על ידי SA ביוני 1934 נערך ליל הסכינים הארוכות במהלכו נרצחו מאות מאנשי ארגון ה

SA דרש מהיטלר, עם עלייתו לשלטון, להפוך את ה SA זאת לאחר שמנהיג ה .SS אנשי ה

לצבא. היטלר ראה בדרישות אלה סימני התנגדות וחש מאוים מכוחו הגדל של הארגון. הוא

יש יותר מדי כוח והוא רצה להכפיף את הארגון למטרותיו של המשטר SA היה סבור של

הנאצי. לכן, בתואנה שראשי הארגון מתכננים ניסיון הפיכה, פקד היטלר על ה

מאות ממנהיגי הארגון.

ליל הסכינים הארוכות חיזק את כוחו של היטלר במספר אופנים: הוא הרתיע מתנגדים

לכוח המשמעותי במפלגה הנאצית ובגרמניה SS אפשריים במפלגה הנאצית, הפך את ה

וחיזק את קשריו עם התעשיינים והצבא.

-14-

פעולות התעמולה

סיבות לשימוש בתעמולה

התעמולה הייתה כלי בידי הנאצים כדי לרתום את כל האוכלוסייה להגשמת האידיאולוגיה

הנאצית ולהוביל לציות מוחלט להיטלר ולמפלגה הנאצית.

גבלס ופועלו

האחראי על התעמולה במשטר הנאצי היה יוזף גבלס, שהיה שר התעמולה והתרבות, ועמד

בראש "לשכת התרבות של הרייך". באמצעות שליטתו בתעמולה ובתרבות, הצליח גבלס:

להפיץ תעמולה בכל תחומי החיים: בחינוך, בתרבות, בספורט, בכלכלה, בדת 

ובפוליטיקה.

לפקח ולהטיל צנזורה על כל התכנים והמידע שהופיעו בגרמניה. 

השילוב של תעמולה וצנזורה הבטיח שליטה מוחלטת על המידע אליו נחשפו אזרחי

גרמניה.

תוכן התעמולה

הפרט כחלק ממסגרת גדולה - האידיאולוגיה הנאצית הציעה לגרמנים להיות חלק 

מתהליך דרמטי של שינוי פני ההיסטוריה.

הצגת המשטר הנאצי כמושלם - התעמולה הנאצית נהגה להציג את המשטר הנאצי 

כמשטר מושלם, ואת הגרמנים כסמל השלמות האנושית.

הסתה – תעמולה סימנה גם מי 'לא שייך', מי נחות ומיהו האויב. התעמולה הנאצית 

הסיתה נגד מתנגדי המשטר והיהודים, כאמצעי לגיוס ההמונים לקראת מלחמת

הקיום הגזעית.

היטלר כפיהרר - התעמולה הנאצית התמקדה בפולחן האישיות של היטלר כפיהרר, 

וכמפקד העליון של הרייך.

דרכי השכנוע

התעמולה פנתה לרגש וליצרים של ההמונים, ולא לתבונה. היא לא נועדה לשכנע את

ההמונים, אלא לגרום להם להאמין בצדקת הדרך הנאצית. התעמולה נמנעה מלהציג את

העובדות האמיתיות בהכרח והשתמשה באופן סלקטיבי בעובדות לצרכיה.

היכן באה לידי ביטוי

תהלוכות, מצעדים צבאיים, טקסים, דגלים וסיסמאות סוחפות. 

תקשורת ומדיה – כל התכנים שהועברו בקולנוע, ברדיו, בעיתונות, בתיאטרון 

ובמוסיקה היו תחת פיקוחו ההדוק של גבלס. הקולנוע גויס לתעמולה הגרמנית

והפך למכשיר לשטיפת מוח המונית. הסרטים צונזרו ובוימו בצורה מגמתית.

התעמולה בחינוך

בתי ספר - כל בתי הספר והאוניברסיטאות היו תחת פיקוחו של גבלס. "לשכת 

התרבות של הרייך" מינתה את מנהלי בתי הספר והמרצים באוניברסיטאות. כולם

חויבו להישבע אמונים להיטלר ולהיות חברים במפלגה הנאצית.

הלשכה קבעה תוכנית לימודים אחידה, בדגש על האידיאולוגיה הנאצית.

תנועות נוער - תנועת הנוער היחידה שהורשתה להתקיים הייתה ה"היטלר יוגנד" 

(תנועת הנוער ההיטלראי). את המדריכים בה מינתה "לשכת התרבות של הרייך".

כל בני הנוער מגיל 18-8 חויבו להיות חברים בתנועה. בתנועת הנוער, המשיכו

החניכים ללמוד את האידיאולוגיה הנאצית, ערכו אימונים גופניים לקראת גיוסם

לצבא, למדו להעריץ את הכוח והמלחמה וחונכו לציות. הנערים חונכו להיות חיילים

נאמנים והנערות חונכו להיות אמהות טובות.

-16-

התעמולה בתרבות

סוגי האומנות - כל תחומי האמנות גויסו למטרות התעמולה של המשטר הנאצי 

והפצת האידיאולוגיה הנאצית. גבלס קבע שישנם שני סוגים של אמנות: "האמנות

האמיתית" ו"האמנות המנוונת".

האמנות האמיתית – האמנות שהאדירה והעצימה את כוחו של הרייך 

הגרמני, פיארה את הגזע הארי ואת גרמניה.

אמנות מנוונת (או: אמנות מושחתת) – כך כונתה האמנות שלא תאמה 

את האידיאולוגיה הנאצית ואת מטרות התעמולה הנאצית. באמנות

זאת נכללו כל היצירות של אמנים יהודים או קומוניסטיים ואמנות של

גזעים נחותים אחרים. גבלס האמין שאת האמנות המנוונת יש להכחיד

ולמנוע את הפצתה בגרמניה.

שיאה של המלחמה באמנות המנוונת היה באירועי "שריפת הספרים", שהחלו במאי

1933 . באירועים אלה נשרפו בערים רבות ברחבי גרמניה יצירות שנכתבו על ידי

יהודים ואמנים מנוונים ומשחיתים.

הפיקוח על התרבות - ללשכתו של גבלס היו כפופות כל המחלקות שטיפלו בעיניני 

התרבות בגרמניה- קולנוע, מוסיקה, עיתונות, מצעדים ומפגני ראווה, חגים לאומיים

וכו'.

העיתונות, האמנות, הספורט, הספרות, הקולנוע והמוסיקה נוצלו לתעמולה.

תחום הכלכלה

מטרות

עם עלייתם לשלטון פעלו הנאצים לפיקוח על כל אמצעי הכלכלה, כדי להשיג את היעדים

הבאים:

פתרון בעיית האבטלה הכבדה, חימוש גרמניה, והקמת משק עצמאי ובלתי תלוי בסנקציות

העולם שיאפשר לגרמניה להגשים את חזון הרייך השלישי.

תוכנית 4 השנים

בשנת 1936 החלה "תוכנית 4 השנים" שמטרותיה היו : להגיע לעצמאות כלכלית ולהאיץ את

קצב החימוש של גרמניה. הנאצים עודדו משק קאפיטליסטי ותמכו במפעלים ענקיים.

היטלר הבין שקידום הכלכלה תלוי בקיומן של החברות הגדולות.

הפועלים בגרמניה היו משוללי זכויות, התעמולה הנאצית שיכנעה אותם שמצבם טוב ביחס

לפועלים בארצות אחרות. הממשל דאג לטיולים, חופשות, בידור קל והסיסמא היתה

"פולקסוואגן לכל פועל".

במטרה לממש יעדים אלו פעל היטלר בתחום הכלכלי באופן הבא:

א. הקמת תעשיות צבאיות, ביצוע עבודות ציבוריות יזומות וסילוק היהודים ונשים

נשואות ממקומות העבודה (במסגרת "חוק החזרת הפקידות הגרמנית על קנה").

צעדים אלו הצליחו לספק תעסוקה ופרנסה למיליוני המובטלים.

ב. הנאצים הטילו פיקוח חמור וקפדני על המסחר הפרטי, התעשיות והאחוזות

הקרקעיות. על הפועלים נאסר להתאגד, לשבות ולהפגין. כל משא ומתן בין

הפועלים לבין מעסיקיהם נעשה בתיאום של "חזית העבודה הגרמנית".

ג. כדי להשיג עצמאות כלכלית ואי-תלות בסנקציות בינלאומיות הוטלו מכסים

והגבלות כבדים על הייבוא, הופעל לחץ על התושבים לרכוש תוצרת גרמנית

והושקעו מאמצים לייצור חומרים סינטטיים שיהוו תחליף לחומרי הגלם המיובאים

מחו"ל (למשל תעשיות הפלסטיק). כמו כן הפעילה גרמניה לחץ כבד על עמים

קטנים באירופה לרכוש תוצרת גרמנית, ולהסכים לדחיית תשלומים מצד גרמניה.

המדיניות הכלכלית הנאצית הובילה לקשיים כספיים רציניים, אך היטלר האמין שניצחון

במלחמה ושלטון הרייך השלישי יספק ממילא את העושר לבני הגזע הארי.

-18-

הצעדים הנאציים נגד היהודים בגרמניה

בשנות השלושים – ינואר 1933 עד ספטמבר 1939 , מטרת הנאצים בחלק הראשון הזה היא

להרחיק את היהודים מכל תחומי החיים הגרמניים ולגרשם מגרמניה – רייך נקי מיהודים –

זו מטרתם העיקרית של הנאצים בשנות ה 30- . היהודים שעוזבים את הריך בתקופה הזו

מורשים לקחת אתם חלק גדול מרכושם. אין אנו רואים בחלק זה רצון או תוכניות

להשמדת יהודים, אלא רק לגירושם.

הצעדים הללו מתחלקים לשלוש תקופות עיקריות.

1933-1935 – תקופת ההרחקה

מטרה

בתקופה זו המטרה העיקרית הייתה הרחקת היהודים מן החברה הגרמנית ומוסדותיה

ובידודם בתוך חברה יהודית סגורה – כדי לגרום להם להרגיש בלתי רצויים ולהגר

מגרמניה.

אירועים בולטים –

האירועים החלו בפרעות שהתחוללו עם עלית היטלר לשלטון בינואר 1933 . אנשי ה אס.

אה. שיכורי הניצחון, יצאו לתת ביטוי לשנאת היהודים באידיאולוגיה הנאצית. אבל

היטלר לא רצה לשוות לצעדים נגד היהודים צורה של פרעות ובריונות אלא צעדים

חוקיים ומסודרים. העם הגרמני סולד מבריונות והיטלר רצה לזכות בנאמנותו של העם

הגרמני. לכן הפרעות הופסקו והתחילו עם סדרת צעדים מאורגנים.

יום-החרם" - חרם נגד חנויות יהודיות " 

מטרות החרם: o

נישול היהודים מרכושם ולהפרידם מן האוכלוסייה הגרמנית. 

הטבעת החותם הנאצי בקרב כל האוכלוסייה הגרמנית, כך 

שהאידאולוגיה תגיע לכל שכבות הציבור ותיראה כ"יצירת סדר

חדש". זאת עשו בעזרת מכנה משותף – שנאת היהודים.

אמצעי לקרב לאידאולוגיה הנאצית את בני המעמד הבורגני, 

וזאת בדרך של פגיעה באותו מגזר אצל היהודים. יהודים רבים

בגרמניה התפרנסו ממסחר, והחרם הכלכלי היה אמור למוטט

את הקהילה היהודית כולה.

לגרום לבידול חברתי של היהודים ולאלצם להגר מגרמניה, וכך 

לאפשר לבורגנים הגרמנים להתפתח כלכלית במקום היהודים.

האחדת המפלגה הנאצית ובדיקת יכולת הארגון והפעולה של 

המפלגה. היו בה קיצונים שקראו לפעולה מיידית, והיטלר חשש

מאנרכיה במפלגה ולכן תיעל את כעסם כלפי היהודים.

תיאור הפעולה: o

החרם: בראשון באפריל 1933 יצאו אנשי ה אס. אה., סימנו חנויות 

או במגן-דוד, וקיימו משמרות מול החנויות כדי J של יהודים באות

לשכנע קונים גרמנים לא להיכנס אליהן. ההכנות לחרם הזה לוו גם

בתעמולה נרחבת כמה שבועות לפני כן.

ההוראות: ההוראות שקיבלו אנשי האס. אי. המבצעים את החרם 

פקדו שהחרם כולו יתבצע תוך שמירה מוחלטת ומשמעת, ואף יהודי

לא יפגע במהלכו. הציבור הגרמני לא אהב בריונות.

בעיות: הוא גם לא אהב שיגידו לו איפה לקנות ויום החרם מופסק 

באותו יום שהחל - בחצות. החרם הזה גורר ארגונים יהודיים ולא

יהודיים בארה"ב, להכריז חרם מקביל נגד סחורה גרמנית באמריקה.

חרם שמתפשט למקומות נוספים בעולם וגורם נזק לכלכלה הגרמנית

שמנסה לצאת מן המשבר. גם סיבה זו תרמה להפסקת החרם לפני

הזמן שנקבע לו מלכתחילה. בעיה נוספת הייתה בארגון יום החרם –

הוא נקבע ליום שבת ורב העסקים היהודים היו סגורים.

החוק "לשיקום שירות העם והמדינה" 

החוק - במסגרתו הכניסו פקידים נאציים למשרות מפתח בשרות הציבורי o

הגרמני, אך קודם הוציאו משם את הפקידים היהודיים.

קשיים - גם חוק זה נתקל בקושי מסוים. היהודים משרתי הציבור, שהיו ותיקי o

מלה"ע ה 1- , פנו בתלונה להינדנבורג והוא פונה להיטלר בבקשה לא לגעת

בהם ולהחזירם לתפקידם. בשלב הזה היטלר לא פוגע בנשיא. הוא היה גיבור

לאומי והיטלר לא רצה לקוממם עליו את דעת הקהל הגרמנית. היהודים

ותיקי הצבא הגרמני, מוחזרים למשרותיהם עד לאחר מותו של הינדנבורג.

הוצאת יהודים ממעגלי חיים מקצועיים וחברתיים 

הוצאת מרצים וחוקרים יהודים מאוניברסיטאות, רופאים יהודים מבתי-חולים, מורים

יהודים מבתי ספר. אמנים יהודים הוצאו מאגודות האמנים ולשחקנים, זמרים, נגנים

יהודים לא ניתן להופיע על במה שמחוץ לאזור מגורי היהודים. זה נעשה כאמור ע"י

העברת האיגודים המקצועיים למסגרת – "חזית העבודה הגרמנית".

שרפת הספרים 

מאי , 1933 בכיכרות מרכזיים בערים גדולות נשרפים ספרים שההגדרה הרשמית

שלהם היא שהם נוגדים את האידיאולוגיה הנאצית, אך למעשה מדובר בספרים של

יהודים, ספרי תפילה וספרות קודש אחרת. בתהליך שרפת הספרים נשרפו גם

ספרים של סופרים שהיו יהודים בעבר והתנצרו מזה דורות, ושל סופרים שלא היו

יהודים כלל.

חוק "איסור התעללות בבעלי-חיים" 

למעשה מדובר כאן באיסור על שחיטה כשרה, שנתפסה באירופה בכלל, ובגרמניה

בפרט, כמעשה של התעללות בחיות.

תעמולה אנטישמית מסיבית באמצעים שונים 

1. במערכת החינוך שם נלמדת תורת הגזע ונלמדת ספרות אנטישמית קיצונית.

2. בעיתונות מככב ה"דר-שטירמר" ומפרסם קריקטורות אנטישמיות קיצוניות

ובוטות.

3. פרסומי המפלגה השונים: חוברות תעמולה, עיתונים צבאיים ועוד. כמו גם

ספרות ובעיקר ספרות ילדים ("הפטרייה המורעלת").

4. תיאטרון וקברטים מציגים מחזות וסטירות אנטישמיות.

אמצעי הבידור ההמוני היחיד שבו מוצאים מעט מאוד אנטישמיות הוא הקולנוע.

מתוך 1500 סרטים שמופקים ברייך השלישי מ 1933- עד 1945 , רק 4 הם סרטים

אנטי יהודיים מובהקים: "היהודי הנצחי", ו"היהודי זיס" הם המפורסמים שבהם.

סרטים אלו היו גרועים והעם הגרמני סירב לצפות בהם.

-20-

1935-1938 – תקופת החקיקה

תקופה זאת מאופיינת בחקיקה אנטי יהודית, שבמרכזה חוקי נירנברג מצד אחד, והקלה

ברדיפות היהודים עקב האולימפיאדה בברלין ב- 1936 , מצד שני.

כחלק מהתפיסה "ההומנית" הגרמנית הוכרזה השחיטה היהודית הכשרה כברברית, והיא

נאסרה בכל רחבי גרמניה.

חוקי נירנברג:

חקיקה זאת התכוונה למסד את ההרחקה של היהודים מן החברה הגרמנית, לבודד אותם

בינם לבין עצמם ולהגביר את הלחץ עליהם – כדי שיהגרו מגרמניה. מדובר בצעד חקיקה

ראשון שכוון באופן ישיר נגד יהודים. החקיקה כוללת שני חוקים ותקנה שתוקנה כדי לקיים

את החוקים הללו:

הסיבות לחוקי נירנברג:

1. הגירה איטית מידי – של יהודים מגרמניה.

2. לחץ לביצוע צעדים נגד היהודים - לחץ שנוצר מדרגים נמוכים במפלגה הנאצית

שהושפעו מן התעמולה הנאצית ורצו לבצע צעדי אלימות נגד יהודים בכול הזדמנות

אפשרית. היטלר שאף שהצעדים נגד היהודים יהיו חוקיים. הציבור הגרמני לא אהב

בריונות. גם מבחינת יחסי החוץ גרמו מעשי הבריונות לנזקים הסברתיים.

3. יתרונות החקיקה - החוקים נותנים לאנשי המפלגה את ההרגשה שעושים מעשים נגד

היהודים ובה במידה, לא מתרחשים מעשי בריונות אלא הליכים חוקיים. היטלר כבר

הבין מיחס העולם למעשיו כי המדיניות החוקית והמסודרת כלפי היהודים נתפסת ע"י

הממשלות כנושא גרמני פנימי.

חוקי נירנברג נחקקו בשנת 1935 וכללו את הדברים הבאים:

חוק אזרחות הרייך – קבע כי אזרחות הרייך תוענק אך ורק לבעלי דם גרמני או דם 

קרוב לו (נורדי). חוק זה שלל מהיהודים את האמנציפציה והאזרחות הגרמנית. לחוק זה

הוצאו גם תקנות שקבעו מיהו יהודי.

חוק הגנת הדם והכבוד הגרמני – אסר על נישואים בין יהודיים לאזרחים גרמניים וביטל 

כל נישואים כאלו שנערכו בניגוד לחוק. כמו כן, נאסר על היהודים לקיים יחסי מין עם

גרמנים ולהעסיק כעוזרות בית נשים גרמניות מתחת לגיל 45 (הגיל בו נשים מאבדות

את פוריותם).

החוקים הללו מחזירים את יהודי גרמניה כמאה שנים אחורה לימים שלפני הענקת

האמנציפציה. היהודים חוזרים לחיות בגטו היהודי של ימה"ב כשהם מרוכזים ומבודדים

בתוך הקהילה והם חסרי זכויות ומוגבלים.

משמעותם של חוקי נירנברג:

1. אובדן המעמד המשפטי – דמם של היהודים הופקר משום שמצבם המשפטי לא אפשר

להם להגן על עצמם.

2. בידוד חברתי – היהודים, כעם שונה, הובדלו מן הכלל ובודדו. בשנת 1938 הם גם סומנו

בנפרד בתעודותיהם וגם בבגדיהם.

3. בידוד פיזי – לאחר הבידוד החברתי החל במלחמה שלב הבידוד הפיסי, לקראת

התחלת תהליך ההשמדה.

4. פעילות אנטישמית גלויה – היטלר החל לפעול נגד היהודים בלא כל חשש מתגובת

העולם החופשי. הוא העריך כי העולם לא יגיב על כך.

5. העצמת משמעות תורת הגזע - עם קבלת חוקי נירנברג הפכה תורת הגזע ממצע

מפלגתי לחוק המדינה המחייב שעל פיו נקבע מי יכול להיות אזרח במדינה הנאצית

הנבנית. חוקי נירנברג שללו את זכות היהודים לאזרחות וסללו את הדרך להפרדה בין

יהודים לארים.

התגובות היהודיות לחוקי נירנברג והשפעתם על יהודי גרמניה:

1. הנציגות הארצית של יהודי גרמניה (ארגון הגג של יהודי גרמניה) – החוקים שהתקבלו

פגעו קשה ביהודי גרמניה, אך אולי עתה ניתן יהיה ליהודי גרמניה לחיות בצורה

נסבלת לצד הגרמנים. היה כאן אפילו איזה ניצוץ של הקלה. הם חשבו כי זו המטרה

העיקרית של הנאצים – הפרדת היהודים מהגרמנים וביטול האמנציפציה - ולא גירוש

כללי או השמדה של יהודי גרמניה. הכרה במנהיגות יהודית אוטונומית ואפשרות לנהל

חיים יהודיים עצמאיים, לזה קיוו מנהיגי הארגון.

2. היהדות האורתודוכסית בגרמניה - קבלה את החוקים ברגשות מעורבים. שלילת

האזרחות הייתה דבר מטריד וחמור אך האיסור על נשואי-תערובת תאם את השקפת

עולמם. החוגים הדתיים בין יהודי גרמניה יוצאים מזה שנים נגד מגמת ההתבוללות בין

יהודי גרמניה. החוקים הללו עושים עבורם את המלאכה – נשואי התערובת אסורים,

היהודים חוזרים לחיק היהדות – נראה כי הנאצים הצליחו במקום שהיהודים הדתיים

נכשלו.

3. היהודים הציונים, שהיו חברים בארגון הגג של יהודי גרמניה - חדשו את קריאתם

ליציאה של יהודים בהגירה מסודרת ומאורגנת לכיוון א"י.

1938-1939 – תקופת האלימות:

האריזציה

ראשית תהליך סילוק היהודים מעל האדמה הגרמנית היה בהעברת תפקידים ורכוש יהודי

לידיים אריות. תחילתו בסילוק יהודים ממשרות ציבוריות וממשלתיות והחלפתם בארים

טהורי גזע, והמשכו בהשתלטות על רכוש יהודי והעברתו לידיים אריות.

תהליך ה"אריזציה"

1. שלילת רשיונות עבודה מעורכי דין יהודים, סילוק רופאים יהודים ממרפאות ממשלתיות

והרחקת עובדים יהודים ממקומות עבודה ציבוריים ואחרים.

2. הפקעת בתי עסק יהודיים באיומים.

3. כל יהודי נדרש להצהיר על רכוש מעל 5,000 מרק.

4. עד סוף 1938 השתלטו הנאצים על כל עסקי היהודים ורכושם.

החרפת תהליך האריזציה וההשפלה- אריזציה כפייתית:

עם התחזקות המשטר הנאצי בשנת 1938 הוחרף היחס ליהודים. במרץ 1938 סופחה

אוסטריה והחלו ההכנות להשתלט על חלקים מצ'כוסלובקיה. ההתעצמות וחוסר החשש

מתגובות חיצוניות הביא להחרפת היחס ליהודים:

1. גירוש יהודי גרמניה

2. כליאת יהודים במחנות ריכוז.

3. שלילת רישיונות עבודה מרופאים יהודים

בדרכון. J 4. הוספת השם "שרה" ו"ישראל" בכל מסמך והטבעת האות

5. על היהודים נאסר לגדל כלבים.

6. על היהודים נאסר להיכנס לגנים ציבוריים, מופעי בידור, חנויות ובתי מלון שנועדו

לארים.

7. ליהודים הותר לנסוע ברכבת רק בקרונות שהוקצו להם.

-22-

המעבר לאלימות

גורמים - נראה כי התפנית במדיניות הנאצים נובעת בעיקרה מהקצב האיטי של הגירת 

היהודים מגרמניה ומתוספת היהודים שהתרחשה עקב סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני.

לא די בזה שמעט יהודים מהגרים אלא שחלק מהמהגרים חזרו כאשר ראו שהיחס

. ליהודים השתפר סביב האולימפיאדה ב 1936-

אריזציה - לחלק אלים זה נוספה לראשונה גם אריזציה (העברת רכוש יהודי לבעלות 

ארית) מסיבית בכפייה של רכוש יהודי.

מחנות ריכוז - שיגור היהודים למחנות ריכוז גם הוא היה לראשונה. מחנות אלו היו 

מיועדים למתנגדי המשטר שהם לאו דווקא יהודים: קומוניסטים, ליברלים, פעילי זכויות

ועוד.

גורל היהודים ב"אנשלוס"

סיפוח אוסטריה וארגון הקהילה היהודית - כוחות גרמנים נכנסו לאוסטריה ב 12- 

במרץ 1938 ולמחרת הוכרז על סיפוח המדינה לרייך הגרמני. עתה היה צריך לטפל

מיידית ביהודי אוסטריה, שלא חוו עד עתה את צעדי הנאצים. ב 15- במרץ מגיע

אדולף אייכמן לווינה ומכנס את מנהיגי הקהילה היהודית ואת מנהיגי התנועה

הציונית ודרש מהם דו"ח מפורט על יהודי אוסטריה, מספרם, ארגונם ונכסיהם. תוך

מספר ימים ארגנו הגרמנים את הקהילה היהודית מחדש לפי צורכיהם.

ריכוז יהודי אוסטריה - הצעד הבא היה ריכוז יהודי אוסטריה לווינה הבירה. לשם 

כך גורשו יהודי מזרח אוסטריה לכיוון וינה. בשלב השלישי הוקמה בווינה "הלשכה

המרכזית להגירת יהודים" בראשותו של אייכמן. הלשכה הייתה צריכה לדאוג שכמה

שיותר יהודים יהגרו מאוסטריה וכמה שיותר מהר (לגבי מספרי היהודים המגורשים

– ראו טבלה בספר). יהודי אוסטריה מושפלים ונאלצים לבצע עבודות בזויות.

גירוש זבונשיין

באוקטובר 1938 החליט המשטר הנאצי לגרש 1700 יהודים בעלי אזרחות פולנית, שהיגרו

לגרמניה בין שתי מלחמות העולם, חזרה לפולין. אולם, ממשלת פולין לא רצתה לקבל את

היהודים ועד שהסכימה לקבלם (תחת לחץ גרמני) חלפו חודשיים במהלכם נאלצו היהודים

להתגורר על גבול פולין-גרמניה תחת כיפת השמיים.

ליל הבדולח

הגורמים - 

הגרמנים רצו לבצע צעד דרסטי, קשה ואלים נגד היהודים כדי לעודד בריחת o

יהודים מגרמניה ולבצע השתלטות על רכוש יהודי.

העילה סופקה להם ע"י יהודי בשם: הרשל גרינשפן שמתנקש בחייו של יועץ o

השגריר, בשגרירות גרמניה בפריז – ארנסט פון ראט - הוא התכוון להתנקש

בשגריר אבל טעה. הסיבה להתנקשות – נקמה על משפחתו שגורשה לזבונשיין.

צריך היה לתת פורקן לרגשות אלימים אנטי יהודיים שהתפתחו אצל אנשי ה o

אס. אס. בעקבות שנות ההסתה ושטיפת - המוח.

S.A, S.S) המהלך - ליל הבדולח התרחש בנובמבר 1938 ובמהלכו פשטו יחידות נאציות 

והסגטאפו) ואזרחים פשוטים על מבנים יהודיים ותקפו יהודים בכל רחבי גרמניה.

במסגרת האירוע נבזזו חנויות, הוחרבו אלפי בתי כנסת, נרצחו 100 יהודים ו 300000

יהודים נכלאו במחנות ריכוז, כשרק מי שהראה אישור יציאה מגרמניה שוחרר. בנוסף,

המשטר הנאצי הטיל על היהודים קנס של מיליארד מארק בשל הנזק שנגרם באותו

לילה.

בשבועות שלאחר "ליל הבדולח" נמשכה דחיקת היהודים אל מחוץ לחברה הגרמנית:

יהודים שלמדו במוסדות אקדמיים אולצו להפסיק, רכוש של יהודים הועבר לידיים

אריות (אריזציה) והוגברו המגבלות על חיי היומיום של היהודים.

משמעויות "ליל הבדולח" - 

1. מעבר משלב של אלימות מילולית לאלימות גופנית

2. האצת בריחת יהודי גרמניה, והשארת רכוש רב בגרמניה.

3. חיזוק תהליך האריזציה.

4. הבנה שהעולם אינו מתעניין בהפרת זכויות היהודים ואפשר להמשיך לפגוע בהם.

-24-

"הסדר החדש" באירופה

המשטר הנאצי שאף לנצל את הכישוב על מנת ליצור "סדר חדש" באירופה ובעולם

(מבחינה חברתית כלכלית ומדינית) שיהיה מבוסס על הרעיונות הנאציים ויחליף את הסדר

הקיים במבנה חדש וחוקים חדשים. חוקים אלו יקבעו אילו עמים רשאים לחיות בעולם, מה

מקומו של כל עם, מהם גבולות המדינות, כיצד הן תתפתחנה ומה יהיה אופי היחסים בניהן.

הסדר החדש לא יוכל לקום כל עוד דברים מסויימים שהיו בעולם ה"ישן" ממשיכים

להתקיים ולכן יש צורך להחריב את העולם הישן ורק אז להקים בו סדר חדש לפי החוקים

החדשים. בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית, לאחר שיושג הסדר החדש ישועבדו העמים

הנחותים לפי תורת הגזע לטובת הגזע הארי, גרמניה תקבל את מרחב המחיה לו היא

זקוקה והגזעים הנחותים ביותר (יהודים, צוענים) יושמדו על מנת ולא יוכלו לחבל בסדר

החדש וברצון הארים.

ל"סדר החדש" היו שלושה ממדים מרכזיים: (א) הגזעי (דמוגרפי-חברתי), (ב) המדיני, (ג)

הכלכלי.

הממד הגזעי

החל ארגון ארופה המושתת על בסיס גזעי שאמור היה להתקיים תחת ההגמוניה "של הטוב

שבגזעים והחזקה שבאומות" ברייך בן 1000 השנים.

1. עמים שנחשבו שייכים לגזע הגרמני כגון השוודים, הנורבגים, הדנים, ההולנדים,

השוויצרים והפלמים היו צריכים להיטהר מהשפעות חיצוניות משחיתות (יהודים

ומתנגדים שונים לנאצים), לעורר את היסוד הגזעי הגרמני הרדום בדמם ולהשתלב

ברייך כשותפים מלאים.

2. הצרפתים, הוולונים, האיטלקים, הספרדים, שנתפסו כעמים מדרגה שנייה, עמדו

לשרת את יעדיו המדיניים של הרייך ואת כלכלתו. מעמד הבכורה שלהם (למשל

בתחום האופנה והאומנויות) עמד להיגזל מהם.

3. העמים הסלאבים, ובעיקר הפולנים, האוקראינים, הבילורוסים והרוסים שנחשבו

לנחותים היו צפויים לגורל אכזר. הנאצים תכננו את גזלת אדמתם. חלקם עמד

להיכחד, חלק להיות מגורש, וחלק לשרת כעבדים.

4. הגזעים הנחותים והמזיקים – היהודים והצוענים – דינם היה השמדה פיזית

מוחלטת.

הממד המדיני

אורגן ע"פ התפיסה הגזעית המתוארת בסעיף הקודם. במרכז ארופה החלה להיווצר מדינה

גרמנית ענקית שגבולותיה לא הוגדרו בבירור. הגרמנים החלו לשנות את הגבולות שביבשת.

באירופה הצפונית והמערבית התבססו משטרים ששיתפו פעולה עם הנאצים (בצרפת 

ובנורווגיה). במדינות אלה שיתפו היסודות השמרנים פעולה עם הכובשים ומשאביהם

החומרים של המדינות הועמדו לרשות גרמניה.

המדינות הגרורות במרכז ובדרום ארופה (סלובקיה, הונגריה, רומניה, קרואטיה, 

בולגריה) כרתו בריתות לכאורה עם גרמניה ופעלו ע"פ תכתיבים מברלין. גם משאביהן

האנושיים, הצבאים והכלכליים הועמדו לרשות הסדר החדש.

שטחי פולין והחלקים הארופאים של ברה"מ 

שטחים אלה היו אמורים לשמש להרחבת "מרחב המחייה" של העם הגרמני ולהציע לו

אפשרויות פיתוח למאות שנים. כאן עמדה להתבצע "גרמניזציה" נרחבת במובן של

החלפת האוכלוסייה המקומית בגרמנים. יישום התוכנית הופקד בידי גופי המודיעין, וה

הוקם מנגנון ניצול, כפייה, טרור והשמדה המנוהל על-ידי מוסדות המפלגה וה- .-.S.S

שהפעיל כוח חסר כל עקבות תוך אדישות לסבל שנגרם ונכונות לבצע טרנספר של , .S.S

אוכלוסיות שלמות.

הממד הכלכלי

אחרי הניצחון עמדה כל כלכלת ארופה להיות מאורגנת לתועלתו של הרייך. הוא התעתד

להיות המרכז היחיד של התעשיות המתוחכמות, המנצל לתועלתו את חומרי הגלם

והמשאבים של היבשת כולה שעמדו להגזל מהמדינות המייצרות אותם. תעשיות מקומיות

עתידות היו לעבור לרייך או להתחסל בכדי לא להתחרות בתעשיות הגרמניות.

הצעדים השונים שנקטו הנאצים בתקופת המלחמה כדי לקדם את הגשמת רעיון

"הסדר החדש"

1. השמדת היהודים: היא תנאי בסיסי להקמת הסדר החדש כי מבחינת הגרמנים כל

עוד קיימים בעולם יהודים לא יוכל לקום הסדר החדש. היטלר תכנן בצורה

שיטתית להגיע ולהשמיד כל יהודי. לשם השמדת היהודים הוקמו מחנות ההשמדה,

שם ביצעו את הרצח הנורא של העם היהודי.

2. עבודות כפייה: במהלך המלחמה הועברו מפולין ומארצות כבושות נוספות כ 7-

מיליון עובדי כפייה שנועדו לשרת את כלכלת הרייך הגרמני. עובדים אלו הועסקו

בתנאים מחפירים בתעשייה, במכרות ובשדות. בין העובדים ביו סלאבים, שבויי

מלחמה ויהודים).

3. העברת אוכלוסייה בכפייה: אוכלוסיות שונות הועברו בכפייה ממקום מגוריהם על

מנת לאפשר יישוב של גרמנים באזורים אלו.

4. המתות חסד: על מנת לטהר את הגזע הארי אישר היטלר בשנת 1939 מבצע המתת

חסד של חולי נפש/ נכים/ חולים במחלות תורשתיות וכולי ברחבי גרמניה. עשרות

אלפי גרמנים נרצחו במסגרת המבצע והוא הופסק בשנת 1941 בעקבות לחץ מצד

הכנסייה הקתולית.

5. ניצול כלכלי: השלטון הנאצי פעל מבחינה כלכלית על פי העיקרון של היטלר "כבוש!

שלוט! נצל" וניצל את השטחים הכבושים לתועלתו הכלכלית. הוא בזז בצורה

שיטתית את הארצות הכבושות תוך גזילת מוצרי בסיס לצורכי המלחמה, ועשה

שימוש בתשתיות, בקרקעות, בתוצרת החקלאית, בתעשייה ובמשאבים הטבעיים של

כל מדינה כבושה.

השואה בימי ביצוע הפתרון הסופי

:( הקשר בין תחילת ההשמדה לפלישת גרמניה לברית המועצות (יוני 1941

1. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות נוספו כ 4- מיליון יהודים לשליטה גרמנית ישירה

ועל כן התעורר הצורך למצוא פתרון קיצוני חדש לבעיה היהודית במקום הפתרונות

הקודמים שלא עוד התאימו לגרמנים (הגטאות) .

2. היהודים נתפסו כיוצרי הקומוניזם הרוסי ולכן נחשבו לאויבים אידיאולוגים של גרמניה,

כך שחיסול הקומוניזם הרוסי מחייב את חיסול היהודים.

3. מבחינה ארגונית היה לגרמנים מערך (כוח צבאי) מיוחד שצעד בעקבות בצבא הרגיל

בשטחי הכיבוש ותפקידו היה לטהרם מהאויבים האידיאולוגים של גרמניה. יחידות

הרצח הללו נקראו "אייזנצגרופן" .

4. בשלב זה היו הגרמנים מרוחקים אלפי קילומטרים ממערב אירופה ולכן חשבו שיוכלו

להסתיר את השמדת היהודים. בנוסף, הגרמנים ידעו שהאוכלוסייה המקומית באזורים

שכבשו (ליטא, רוסיה) הייתה אנטישמית ולכן לא תתנגד להשמדת היהודים.

הפתרון הסופי = מבצע שהחל בקיץ 1941 עם הפלישה לברית המועצות במהלכו הושמדו 6

מיליון יהודים.

שלבים בביצוע הפתרון הסופי:

1. בורות ירי: הניסיון שנצבר עד אז בגטאות הוכיח כי ריכוז היהודים בגטאות לא מביא

לשיעורי התמותה הרצויים. מטרתם העיקרית של יחידות האייזנצגרופן הייתה לעבור

מישוב לישוב בעקבות הצבא הגרמני, לאסוף את כל היהודים, לרכזם בקרבת מקום

לצד בורות שהוכנו מבעוד מועד ולירות בהם. עד דצמבר 1941 נרצחו בשיטה זו מעל

למיליון יהודים. דוגמא: בקייב (בירת אוקראינה) פרסמו הנאצים מודעה הקוראת

ליהודים להתאסף למחרת לשם מעבר לישוב אחר. יהודים רבים התרכזו והופנו לבאבי

יאר, שם נאלצו למסור דברי ערך, להתפשט ולהתקדם אל קיר הגיא שם נורו תוך

יומיים 33,771 יהודים.

הסיבות לנטישת השיטה:

- היא הייתה איטית ומסורבלת בעיניי הנאצים

- היא גרמה לעומס נפשי בקרב החיילים

- עלותה הייתה גבוהה בשל הצורך בתחמושת רבה ובכוח אדם רב

- באופן זה הנאצים התקשו להסתיר את הרצח מהמקומיים

2. משאיות גז: מנובמבר 1941 החלה השמדה באמצעות חנק בייסורים במשאיות בהן

הגזים הנפלטים הופנו לתא הפנימי שהיה דחוס אנשים. בשטחי ברית המועצות פעלו כ

20 משאיות גז בהן נרצחו כ 700,000- יהודים.

הסיבות לנטישת השיטה:

- היא לא היתה יעילה

- היא דרשה את מעורבותם של אנשים רבים מידי

- הגרמנים נרתעו מהצורך לנקות את המשאיות מההפרשות שפלטו היהודים בהשפעת

הגז.

3. הקמת מחנה המוות חלמנו: מחנה המוות חלמנו הוקם ליד העיר לודג' שבפולין

ובדצמבר 1941 החלה בו ההשמדה (באמצעות מתקני גז). היה זה המחנה הראשון אליו

הובאו יהודים באופן קבוע לשם השמדה ועד מרץ 1943 , כשפעילותו נפסקה, נרצחו בו

מעל 300 אלף יהודים.

4. מבצע ריינהרד: מצבע ריינהרד הוא שם הצופן הניתן למבצע ההשמדה על יהודי הגנרל

גוברנמאן . הוא הוקם בעקבות ועידת ואנזה, החל במרץ 1942 ונמשך כמעט שנתיים.

במסגרת המבצע ביקשו הנאצים לארגן את "הפתרון הסופי", להקים את מחנות

ההשמדה ומנגנוני ההשמדה בתוכם וכן להחרים את רכוש הקורבנות ולהעבירו

לגרמניה. במסגרת המבצע הוקמו שלושת מחנות ההשמדה: ברגן בלזץ, סוביבור

וטרבלינקה.

המחנות תוכננו בקפידה והיהודים שהגיעו אליהם נרצחו מיידית, למעט קבוצה קטנה

שהועסקה בעבודות שונות במחנה. עם הגיעם למחנה הופרדו היהודים לקבוצה של

גברים וקבוצה של נשים וילדים ונאמר להם כי המחנה הוא שלב מעבר בדרך לעבודה

במזרח וכי עליהם לעבור רחצה וחיטוי על מנת למנוע התפשטות מגיפות. לפני הרחצה

היה על היהודים להפקיד את חפציהם ותמורתם ניתנה להם קבלה. ה"מקלחות" היו

למעשה תאי הגזים ובהם היהודים נחנקו ומתו.

הקריטריונים למיקום מחנות ההשמדה:

א. מקום מרוחק ומבודד ככל שניתן מריכוזי אוכלוסייה. המחנות נבנו באיזורים

מוסווים כלפי חוץ על מנת להטעות ולהסתיר את עצם קיומם.

ב. קרבה למסילות רכבת שיאפשרו את העברת היהודים אליהם וכן את העברת חפצי

הערך שלהם לגרמניה.

ג. סמיכות לגבול המזרחי של הגנרל גוברנמאן על מנת שיהיה ניתן להטעות את

היהודים הנשלחים להשמדה ולשכנע אותם כי הם נשלחים ל"התיישבות ועבודה

במזרח".

מחנה אושוויץ בירקנאו:

עם ההחלטה על השמדת יהדות אירופה עלה הצורך באתר השמדה מרכזי והמקום

שנבחר היה מדרום מערב למחנה אושוויץ שפעל כמחנה ריכוז בו נאסרו מתנגדים

שהיה יעל יותר מהגז בו , B פוליטים ושבויי מלחמה. שם החל השימוש בגז ציקלון

השתמשו במחנות האחרים. אושוויץ הורכב משלושה מחנות ובשני – בירקנאו – בוצעה

ההשמדה. כך, מסוף שנת 1942 הפך אושוויץ למחנה ההשמדה העיקרי והגדול ביותר של

יהדות אירופה ועד לשנת 1944 נרצחו בו מעל למליון יהודים.

5. צעדות המוות: צעדות המוות, הוא הכינוי שניתן להובלת שיירות אסירים למרחקים גדולים

תחת שמירה כבדה ובתנאים לא אנושיים. לקראת סיום המלחמה, בקיץ 1944 החלו

הנאצים לסגת ולפנות את מחנות הריכוז. רוב הפינוי התנהל ברגל, כששיירות של

אסירים הובלו במשך שבועות רבים תחת משמר כבד מאות קילומטרים בחזרה

לגרמניה, בתנאים בלתי אנושיים ותוך התעללות. רבים מהיהודים גוועו ברעב, בקור

(ללא ביגוד מתאים או מקום לישון בו) ובתשישות ונורו על ידי השומרים (כל מי שנפל

או ניסה להימלט נרצח) ורק אחוז קטן הצליח לשרוד. בצעדות המוות נרצחו כרבע

מליון יהודים.

מטרות צעדות המוות:

רציחת כמות היהודים הגדולה ביותר שעוד ניתן עד הרגע האחרון. מכיוון שלא 

ניתן היה להמשיך בחיסול בשיטת המחנות יחוסלו היהודים בצעדות. בצעדות נרצחו

כ- 150,000 יהודים ולכן הן שלב בהשמדה - זה מספר אדיר המראה שאחת

המטרות היתה באמת המשך ההשמדה.

-38-

ניצול כוח העבודה היהודי עד הרגע האחרון ולשם כך העברת היהודים שנותרו 

(שהם ע"פ האבולוציה כנראה החזקים והמובחרים ביותר- כי הם שרדו) לעבודה

בגרמניה.

לנסות להשתמש בשרידי המחנות כבני ערובה לביצוע מו"מ עם בנות הברית אשר 

ימנע את כניעתה המוחלטת של גרמניה.

ועידת ואנזה

7 חודשים לאחר תחילת ביצוא 'הפתרון הסופי'. הועידה , ועידת ואנזה התכנסה בינואר 1942

לא נועדה להחליט על הפתרון הסופי אלא לייעל אותו ולהחישו.

נציגי הרשויות שהוזמנו

בועידה נכחו הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה, ראשי המשטרה מאיזורי הכיבוש

השונים, בכירים ממשרדים וגופים בולטים ברייך הגרמני ועוד. היטלר עצמו לא נכח בועידה

על מנת שלא להראות קשר בינו לבין ההשמדה.

מטרות הועידה

1. תיאום תפקידים וארגון תוכניות ההשמדה בין כל הגופים שייקחו חלק בביצוע הפתרון

הסופי (משרדי הממשלה, הרשויות הממשלתיות והציבוריות וכו').כינוס אנשי המפתח

בגופים אלו, על מנת ליידע אותם על המבצע המיוחד, להבהיר להם שעליהם לפעול לפי

ההנחיות ולקבוע מי הפוסק במקרה של חילוקי דעות בין הרשויות השונות.

2. הדגשת העובדה שהפתרון הסופי מתייחס כעת לכל יהודי אירופה ללא הגבלות גיאוגרפיות

והבלטת חשיבותו.

הנושאים שעלו בועידה

1. היידריך הציג טבלה ובה נתונים מדוייקים עם מספרם של היהודים עליהם יחול "הפתרון

הסופי" (כ 11 מיליון יהודים) וציין בין היתר גם קהילות יהודיות מחוץ לאירופה (למשל

צפון אפריקה).

2. יושבי הועידה רצו לסרוק את כל אירופה ולשלוח יהודים ברכבות משא לגטאות מעבר

ומשם מזרחה על מנת לחסל אותם.

3. יש לדרוש מהממשלות השונות באירופה להסגיר את היהודים לגרמניה.

4. שליחת היהודים לעבודות כפייה עד מוות.

5. הם התלבטו בנוגע לאופן הטיפול ב"יהודים חלקיים" (ארים שהיו נשואים ליהודים) אך לא

התקבלה החלטה בעניין. הוחלט לעקר "בני תערובת" על מנת לחסל את הסכנה

היהודית.

מקומה של הועידה בתהליך ביצוע הפתרון הסופי

מסמלת את ראשיתו של הפתרון הסופי- בועידת ואנזה ניתן האור הירוק לרצח כל o

יהודי אירופה.

מסמלת את ראשית שיטת ההשמדה ההמונית והשיטתית- ועידת ואנזה מהווה מעין o

"קפיצת מדרגה" בשלבי ההתפתחות של הפיתרון הסופי, מפעולות רצח מקומיות (בורות

הירי, למשל) למבצע מתוכנן וכולל של חיסול יהדות אירופה. השמדת העם היהודי

הוצבה כפיתרון כולל, שצריך להקיף את כל יהדות אירופה, והביצוע צריך להתקדם

בכל מקרה, בלי קשר למצב במלחמה.

נקבעו התוכניות והתאומים להוצאת המבצע אל הפועל (אולם עדיין לא נקבעה סופית o

שיטת הרצח של היהודים).

במה באה לידי ביטוי מגמת ההשמדה הטוטלית בפרוטוקול של ועידה זו?

1. הטבלה בפרוטוקול מונה 11 מליון יהודים בכל מדינות אירופה שאמורות להיכלל

במסגרת הפתרון הסופי.

-40-

2. הזכרת 200 יהודים מאלבניה ברשימה אחת עם 5 מליון יהודי ברית המועצות.

3. נכללים יהודים ממדינות לא כבושות – רומניה, בולגריה.

4. נכללים גם יהודים מארצות נייטרליות – שוויץ, שוודיה, טורקיה.

5. מספר יהודי צרפת בשטח הלא כבוש שבידי ממשלת וישי, 700,000 כולל גם יהודים

באזורי הקולוניות של צרפת דוגמת יהודי צפון אפריקה: מרוקו, אלג'יר, תוניסיה.

דרכי הלחימה של היהודים בזמן ביצוע הפתרון הסופי

התנגדות היהודים בגטאות

המורדים

רעיון המרידה בגרמנים עלה העיקר בקרב חברי תנועות הנוער שהיו צעירים, משוחררים

מעל המשפחה ומקיבעון מחשבתי וחדורי אידיאולוגיה. כשהחלו להגיע שמועות בדבר

השמדה המונית של יהודים החלו חברי תנועות הנוער להקים ארגוני לחימה בגטאות,

שנערכו למאבק מזויין, עברו הדרכה ללוחמה בשטח בנוי, השיגו נשק והתאמנו.

מטרות המרד

1. הרצון לנקום בגרמנים: המורדים רצו לנקום בגרמנים על ההשמדה והרצח ההמוניים.

במקומות רבים בהם נכלאו יהודים נמצאו כתובות "נקמה".

2. רצון למות בכבוד: המורדים שאפו לא ללכת כצאן לטבח על מנת להוכיח לעצמם

ולעולם כולו שהיהודים אינם נכנעים בקלות.

3. "למען שלוש שורות בהיסטוריה": המורדים רצו להתנגד על מנת שהדורות הבאים ידעו

שהייתה התנגדות ושהיהודים לחמו ומתו כאנשים חופשיים.

4. רצון לשמש דוגמא לנוער בארץ ישראל.

5. רצון למצוא מפלט מהיאוש: המורדים בגטאות התאכזבו מרעיון קידוש החיים, שהתנפץ

לנוכח הידיעה על השמדת היהודים.

לבטים ודילמות

המורדים נאלצו להתמודד עם דילמות רבות: הפחד מהלשנות, מחוייבות לבני המשפחה,

חשש מענישה קולקטיבית והידיעה שימותו בקרב. כמו כן הם נאצלו להחליט אם למרוד

בשטחי הגטו ולהסתכן באקציה או שמא לברוח ליערות ולהילחם שם (בגטאות וילנה

וביאליסטוק שילבו בין שתי הדרכים).

הקשיים של המורדים

1. מחסור בנשק: עקב סגירותו של הגטו היה קשה להשיג נשק. חלק מכלי הנשק של

המורדים נרכשו והוברחו לתוך הגטו והיה גם ייצור מקומי של נשק ובקבוקי תבערה.

2. חוסר ידע קרבי: להוציא מעטים ששירתו בצבא הפולני לא היה ליהודים כמעט ניסיון

בלחימה. כמו כן, הגטו היה עירוני וצפוף ונמצא כל הזמן תחת פיקוח קפדני, מה

שהקשה על קיום אימונים צבאיים.

3. עיתוי המרד: למרודים היה קשה להחליט מתי לפתוח במרדץ בדרך כלל התחילו

המרידות כשהוחלט על פינוי סופי של הגטו כך שהעיתוי לא היה ידוע מראש והוכתב

על ידי צעדיהם של הגרמנים.

4. בעייתיות בשמירה על סודיות והתנגדות תושבי הגטו: המורדים חששו שאם פעולותיהם

יתגלו לנאצים הם יטילו עונש קולקטיבי ויחסלו את כל תושבי הגטו, ולכן חששו

מהלשנה. כמו כן, במרבית המקרים שמורדים לא זכו לתמיכת תושבי הגטו והיודנראט.

5. היעדר תמיכה של המחתרת הפולנית: למחתרת הפולנית היו נימוקים משלה מתי לתקוף

ולהתחיל את המרד.

מרד גטו ורשה

מרד גטו ורשה פרץ באפריל 1943 עם כניסת הגרמנים לגטו לצורך ביצוע אקציה. הוא

אורגן על ידי אי"ל ('ארגון יהודי לוחם') שהוקם כשנה לפני כן תחת פיקודו של מרדכי

-44-

אנילביץ'. המרד נכשל, כצפוי, ורק מעטים מהלוחמים הצליחו להימלט. המרד בגטו ורשה

היה הגדול והמשמעותי ביותר מבין המרידות שהיו נגד הגרמנים בגטאות.

המרד היה מיוחד מכמה סיבות:

1. כל תושבי הגטו לקחו חלק במרד - ברוב הגטאות לא היה שיתוף פעולה בין המורדים

לתושבי הגטו. אולם בגטו ורשה לחמו המורדים והאוכלוסייה יחדיו.

2. המרד ארך חודש ימים עד שהנאצים הצליחו להכניע את המורדים ולחסל את הגטו

(זמן זהה לזמן שלקח לגרמניה לכבוש את כל פולין).

3. המרד היה מתוכנן ומאורגן וההכנות אליו נמשכו למעלה מחצי שנה. במשך מספר

חודשים התכוננו כל תושבי הגטו יחדיו למרד : הם חפרו בונקרים מתחת לקרקע, בנו

מקומות מסתור, אגרו תרופות ומזון, הקימו בונקר פיקוד מרכזי שבו ישב מרדכי

אנילביץ' והתכוננו לשהות ארוכה מתחת לקרקע.

4. ביחס למרידות אחרות ספגו הגרמנים אבידות גדולות (למעלה מ 100 גרמנים).

מהלך המרד:

4 חודשים אחרי המרד הראשון) חזרו הגרמנים עם כוח גדול לגטו. ) בחודש אפריל 1943

כשהם נכנסו הגטו היה ריק ואיש לא היה ברחובות. כולם היו במקומות מסתור שהוכנו

מראש. הגרמנים החלו לחפש את היהודים והתפתח מאבק מבית לבית. הגרמנים לא

הצליחו להכניע את היהודים במשך חודש שלם!!! היהודים אילצו את הגרמנים להילחם על

כל בית ובית. בגלל הקושי בקרבות הגרמנים הביאו לוחמים מנוסים מהחזית מול רוסיה

שילחמו מול היהודים, ונאלצו להשתמש בכלים כבדים כמו טנקים ותותחים. כדי לנצח את

היהודים הם היו צריכים לעבור בכל הרחובות, השמידו בית אחרי בית ושרפו בונקר אחרי

בונקר. רק אחרי חודש של לחימה קשה נגד הלוחמים היהודים, הרסו הגרמנים את כל

הגטו והוא חדל מלהתקיים.

משמעות המרד:

מרד גטו ורשה הפך לאירוע חשוב בתולדות העם היהודי מלכתחילה, לא היה לגטו הקטן

והמבודד כל סיכוי להחזיק מעמד מול הכוחות הגרמנים אך ההתמודדות חסרת הסיכוי שלו

הוכיחה שגם שנים של משטר האימים הנאצי ואדישות הסביבה הפולנית לא הספיקו כדי

לשבור את רוח הלחימה היהודית. המרד הפך לסמל לגבורה וללחימה של חלשים מול

חזקים. הוא לא היה מלחמה לחיים אלא מלחמה על הדרך למות בכבוד, לשם נקמה והשבת

הכבוד היהודי.

-46-

לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית

היהודים גילו רצון עז ללחום באויב הנאצי, גם על מנת לנקום וגם על מנת למקד את

העולם כולו בבעיה היהודית. יהודים לחמו בצבאות בעלות הברית לא רק משום חובה

אזרחית אלא מתוך רצון לעזור ליהודי השואה, להפיח בהם תקווה ולא לנטוש אותם

לגורלם. גם יהודים מארץ ישראל לקחו חלק במאבק נגד הנאצים במסדרת הצבא הבריטי.

למעלה ממיליון חיילים נלחמו, חלקם במסגרת גיוס חובה וחלקם מתנדבים, בחילות

מקצועיים ובפיקוד בכיר. חיילות יהודיות התנדבו לתפקידים שונים.

הצנחנים:

קבוצה של 32 צנחנים מארץ ישראל, נשלחים מעבר לקווי האויב באירופה הכבושה, על מנת

לאסוף מידע מודיעיני וליצור קשר עם יהדות אירופה.

הצנחנים נשלחים לארצות מוצאם למדינות כמו:רומניה ,איטליה,הונגריה ויוגוסלביה בינהם

אניצו סירני חביבה רייך וחנה סנש . 12 נפלו בשבי שבעה הוצאו להורג .

מאמצי ההצלה אילו מארץ ישראל לא השיגו את מטרותיהם אולם חשיבותם הייתה במפגש

שביניהם ,כאשר הסתבר ליהודי אירופה שהם לא נשכחו על ידי בני עמם.

מניעי יהודים בשירותם בצבאות מדינות בנות-הברית

1. היהודים היו אזרחים שווי זכויות וחובות במדינות השונות וגויסו כמו שאר האוכלוסייה.

2. המדיניות האנטישמית של הגרמנים יצרה מוטיבציה גבוהה בקרב היהודים להצטרף

ללחימה בגרמנים – הם ראו בזה עניין אישי של נקמה.

3. גם יהודים מא"י מצטרפים לצבאות בנות-הברית מתוך המוטיבציה של עצירת הנאצים,

אבל גם מתוך רצון להיות שותפים כציונים למלחמה, ולאחר הניצחון לזכות בהכרה

כתנועה לאומית שוות זכויות וזכאית למדינה עצמאית.

4. הצלה – אחד המניעים שהתפתחו תוך כדי הלחימה והגעת השמועות על ההשמדה. מניע

זה בא לידי ביטוי בעיקר בפעולת הבריגדה היהודית.

הצבאות אליהם הצטרפו

1. הצבא האדום - ל"צבא האדום" היה חלק מכריע בניצחון על גרמניה הנאצית. מספר

היהודים ששרתו בו היה למעלה מחצי מליון. כ- 200 אלף מתוכם נפלו במערכה. יהודים

רבין שימשו כקצינים, גנרלים או זכו באותות הצטיינות. יהודים רבים היו חברים

ב'תזמורת האדומה' – אירגון הריגול הסובייטי במערב אירופה ובגרמניה.

2. צבא ארצות הברית- כ- 550 אלף יהודים שרתו בצבא ארה"ב. 40 מהם הגיעו לתפקידי

פיקוד בכירים ביותר. בין המתנדבים לצבא האמריקני היו גם פליטים יהודים מגרמניה

וארצות אירופה שהגיעו לארה"ב אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. הם היו לעזר רב

במשימות מודיעין, תרגום והדרכה במהלך המלחמה ואחרי סיומה בגרמניה הכבושה.

3. הצבא הבריטי- כ 62,000- יהודים שרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. חלק

מהיהודים ששרתו בצבא הבריטי היו פליטים מאירופה שהורשו להצטרף לחילות

הלוחמים וחלקם היו יהודים שישבו ברחבי האימפריה הבריטית.

4. הצבא הפולני- ערב פרוץ המלחמה, היו כ 10%- מכלל המגויסים לצבא פולין, יהודים: כ-

120,000 לוחמים יהודים. לאחר תבוסת פולין נמלטו חיילים רבים אל מחוץ לפולין

והקימו צבא פולני במערב שאליו התגייסו אלפי יהודים ממוצא פולני שגרו באותה

תקופה בצרפת. צבא זה השתתף בהגנה על צרפת ובריטניה. כן הוקמו בשטחי ברה"מ

יחידות צבא פולניות שנלחמו לצד הצבא האדום.

5. הצבא הצרפתי- בקרב הלוחמים היהודים שלחמו במסגרת הצבא הצרפתי היו גם יהודי

צרפת וגם יהודים תושבי חוץ שהתנדבו והתגייסו לליגיון הזרים שבצרפת ובצפון

אפריקה . לאחר כניעת צרפת שוחררו רבים מהחיילים היהודים מצבא צרפת וממשלת

וישי שילחה אותם למחנות עבודה , מחנות ריכוז ומחנות השמדה . אחרים ברחו

והצטרפו למחתרת הצרפתית.

6. הצבא היווני- ב- 1940 תקפה איטליה הפשיסטית את יוון. 13,000 חיילים יהודים שירתו

בצבא יוון. לאחר התערבותם של הגרמנים, נאלצה יוון לחתום על הסכם שביתת נשק

ואז מתרכז חלק מהצבא היווני במחוזות הדרומיים של המדינה בתקווה ששם ניתן יהיה

להמשיך בלחימה. תקווה זו נכזבה, אך בקרב החיילים שנמלטו ורצו להמשיך בלחימה

היו גם יהודים רבים שנטלו חלק בלחימה הפרטיזנית ביוון נגד הגרמנים.

-48-

יחס האוכלוסייה אל היהודים בזמן ביצוע הפתרון הסופי

"הרוב הדומם" = אנשים שעמדו מנגד וגילו אדישות לגורל היהודים.

"משתפי פעולה" = חלק מהאוכלוסייה ששיתף פעולה עם הנאצים, הלשין, הסגיר, שמר על

גטאות ואף סייע ברציחות.

"חסידי אומות עולם" = אותו מיעוט שסייע להציל יהודים.

במה היה תלוי יחס האוכלוסייה?

1. מידת המעורבות של הנאצים בשלטון: ככל שהנאצים היו מעורבים יותר בשלטון, כך היו

גילויים רבים יותר של שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה המקומית, או אדישות כלפי

גורלם של היהודים. תושבי המדינות הכבושות היו נתונים במצוקה (מחסור במזון,

מאסרים וכולי) ולכן התרכזו במאבק הקיום שלהם. כמו כן, התושבים המקומיים פחדו

מענישה קולקטיבית מצד גרמניה שכן הם ידעו כי במקרה ומישהו ייתפס הוא ומשפחתו

יוצאו להורג.

2. מסורת אנטישמית: ככל שבמדינה מסוימת הייתה מסורת אנטישמית יותר, כך היה יחס

האוכלוסייה כלפי היהודים קשה יותר (למשל בפולין). לעומת זאת בדנמרק שבה לא

.( הייתה מסורת אנטישמית ניצל הרוב הגדול של היהודים ( 90%

3. מסורת דמוקרטית: ככל שבמדינה מסוימת הייתה מסורת דמוקרטית יותר, הנכונות של

האוכלוסייה לסייע ליהודים הייתה גדולה יותר, משום שהם האמינו בערכים של שוויון,

פלורליזם, וליברליזם (למשל צרפת).

4. פעילות מחתרתית: במדינות בהן היתה פעילות מחתרתית ענפה ניצלו יהודים רבים

יותר (למשל צרפת, בה היה ארגון מחתרתי גדול).

חסידי אומות עולם

התואר "חסידי אומות העולם" ניתן לאזרחים בודדים, שפעלו למען הצלת היהודים באירופה

תוך סיכון חייהם וחיי משפחותיהם. כמה מהם נתפסו והוצאו להורג, היו כאלה שנעלמו

מבלי להשאיר עקבות ויש כאלה שחיים בישראל ואומצו ע"י הניצולים.

הקריטריונים להכרה כחסיד אומות עולם

1. מעשה הצלה ממשי ואקטיבי

2. ההצלה נעשתה תוך סיכון עצמי

3. המציל לא דרש ולא קיבל תמורה בעד מעשה ההצלה

המניעים לפעולתם של חסידי אומות עולם

1. יחסי שכנות טובים בינם לבין היהודים לפני המלחמה

2. דרך להביע מחאה נגד מעשי הנאצים

3. מניעים הומניטריים של סיוע לאדם בצרה באשר הוא אדם

4. שמירת ערכי המוסר והאנושיות כשליחות דתית

דפוסי עזרה והצלה

1. גויים שהסתירו משפחות יהודיות. לדוגמא, משפחתה של אנה פרנק שהסתתרה בעליית

גג של משפחה נוצרית. (שכנים הסגירו אותם לנאצים).

2. כנסיות ומנזרים שהסתירו משפחות יהודיות במרתפיהן.

1. הסתרה – מרבית חסידי אומות העולם היו אנשים, אשר הסתירו וכלכלו משפחות

יהודיות, תוך סיכון יום יומי עצום של עצמם ושל בני משפחותיהם ואף ויתור על מזון.

2. הברחה- סיוע בהעברת יהודים מעבר לגבול ללא תעודות מעבר, תוך סיכון עצמי גדול.

פעולות ההברחה דרשה עורמה, מזל ושיחוד חיילים ושוטרים ועל כן נחשבה למסוכנת

מאד.

3. זיוף מסמכים- אספקת תעודות ואשרות יציאה מזויפות, חתימה על דרכונים

מזויפים. הזיוף היה מסוכן מאד, מאחר והוא נעשה לא פעם מתחת לאפם של פקידים

אנטישמיים וחקירה מאומצת יכלה להוביל למזייפים.

4. העסקה- אזרחים אשר בדרך כלל היו בעלי מעמד חברתי וכלכלי וניצלו את בעלותם על

מפעלים ומקומות עבודה, כדי להעסיק יהודים בתואנה כי העסקתם חושבה לגרמנים

ומועילה למאמץ המלחמתי.

5. ניצול מעמד דיפלומטי- בין המצילים היו גם דיפלומטים שהשתמשו בסמכותם על מנת

להציל יהודים. לדוגמה ראול ולנברג – דיפלומט שוודי שעבד בשגרירות שבדיה

בבודפסט בהונגריה, חילק אלפי דרכוני חסות ליהודים {אשרות יציאה לשוודיה},

כשהחלו צעדות המוות רדף במכוניתו אחרי יהודים, חילק להם אוכל בגדים חמים

ונעלים, וכן הצליח להוציא יהודים מצעדות המוות. בסוף מלחמת העולם השנייה נאסר

על ידי הרוסים ועקבותיו נעלמו.

6. אימוץ ילדים – מצילים אחרים אימצו ילדים יהודים שהופרדו מהוריהם בזמן

המלחמה היו אלה אנשים פרטיים ידידי המשפחה, שכנים וגם מנזרים לקחו ילדים

יהודים תחת חסותם.

אוסקר שינדלר

אוסקר שינדלר היה תעשיין גרמני שגר בחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. לאחר כיבוש פולין

על ידי הנאצים הוא רכש בית חרושת למוצרי צבא וכלי מטבח שהוחרם ממשפחה יהודית

והעסיק בו מאות יהודים שכך ניצלו מגירוש. כמו כן, בשנת 1942 כשהחלה האקציה בגטו

קראקוב והוקם מחנה פלאשוב הוא הקים מפעל בפלאשוב והעסיק שם מאות יהודים

שניצלו בזכותו. בשנת 1944 קיבל שינדלר אישור להקים מפעל בחבל הסודטים והצליח

להעביר לשם את כל מאות הפועלים היהודים שעבדו אצלו בפולין. במשך מלחמת העולם

השניה הציל אוסקר שינדלר כ 1200 יהודים.

משתפי פעולה

הגורמים לשיתוף פעולה

1. מצוקה בשל המלחמה - תושבי המדינות הכבושות היו בעצמם בתנאי מלחמה והיו

טרודים קודם כל באספקת צורכי הקיום שלהם. החיים בצל הכיבוש הגרמני, הסבל

והמצוקה המחסור במזון מות קרובים ומכרים גרמו להם לראות במצבם של היהודים

עניין שולי.

2. אנטישמיות - שנאת ישראל ורעיונות אנטישמיים הוחדרו במשך שנים לשכבות רחבות

בציבור וגרמו לכך שהאוכלוסייה המקומית לא גילתה גילויי אהדה לגורלם של היהודים.

3. זיהוי היהודים עם הקומוניסטים - במזרח אירופה, היהודים נחשבו לבולשביקים וזוהו

עם הקומוניסטים. פולנים וליטאים רבים האשימו אותם בתמיכה ב"צבא האדום"

ובבגידה במדינתם, ועל כן שיתפו פעולה עם הנאצים ביתר קלות.

-50-

4. פחד מפני הגרמנים – אזרחים רבים לא עזרו ליהודים כי פחדו מהגרמנים או

מהמשטרה המקומית, היות ומי שנתפס עוזר ליהודים היה צפוי לעונשים כבדים, ולעתים

אף לעונש מוות. ראשי הכפרים בעיקר בפולין ובאוקראינה אולצו לדווח לרשויות

הגרמניות על זהותו של כל אדם חדש שהגיע לכפר. בנוסף המשטרה הגרמנית הקימה

רשת של מלשינים במטרה לקבל מידע על כל יהודי מסתתר. הגרמנים הבטיחו טובות

הנאה למי שהסגיר יהודי ומצד שני עונש קולקטיבי לכל הכפר שבו ימצאו יהודים, כמו

שרפת בתי הכפר.

5. חמדנות- רבים באוכלוסייה קיוו לשים ידם על חלק מהרכוש היהודי שהוחרם בתקופת

המלחמה. אותם אנשים אמנם לא שיתפו פעולה על מנת להסגיר או לרצוח יהודים, אך

משעה שהיהודים נכלאו וגורשו, אותה אוכלוסייה מיהרה לבזוז את בתי היהודים או

להשתלט עליהם.

הרוב הדומם

המונח "הרוב הדומם" מתייחס לתושבי המדינות הכבושות שלא עשו דבר לנוכח רדיפת

היהודים. אנשים אלה ראו את שכניהם היהודים מגורשים מביתם ושתקו. רוב האוכלוסייה

האירופית העדיפה שלא לעסוק בשואת היהודים. הרוב לא סייע לנאצים ולא הציל יהודים

אלא עסק בענייניו וניסה לשרוד את קשיי המלחמה. רוב תושבי המדינות הכבושות העדיפו

לצמצם את המגע עם הכובש הנאצי ולא להתעמת איתם. הם התרכזו בסבלם שלהם וראו

ברצח היהודים מעשה גרמני שאין להם יכולת להתערב בו.

עם הרוב הדומם נמנה למרבה האכזבה גם האפיפיור פיוס ה 12- . במהלך המלחמה לא

פרסם האפיפיור ולו גינוי רשמי אחד לרצח היהודים.

הגורמים שהשפיעו על הרוב הדומם:

1. פחד – העם הפולני היה עד לרצח של מאות אלפי פולנים בעת הכיבוש, ובהם אנשי

דת, משכילים ומנהיגים (בהתאם ל"מרחב המחייה"). כך קרה גם במדינות כבושות

אחרות. חוויה זו שיתקה את האנשים, והם נמנעו מלנקוט עמדה מחשש לחייהם. אנשים

בסה"כ רצו לעבור את התקופה בשלום.

2. אנטישמיות – בקרב עמים מסוימים באירופה הייתה מושרשת תרבות אנטישמית

(אוקראינים וליטאים בעיקר). לאנשים שבאו מעמים כאלה, פשוט לא היה אכפת מגורל

היהודים.

3. זיהוי היהודים עם הקומוניזם – בקרב עמי מזרח אירופה הקומוניסטים היו שנואים

ביותר. שם ראו ביהודים קומוניסטים ומייצגי המשטר הסובייטי, ולכן במקומות אלה

היו אדישים לגורלם.

4. גזל רכוש יהודי – בארצות אירופה היה רצון עז לשים יד על רכוש יהודי מכל סוג

שהוא (בתים, מכוניות, יצירות אומנות וכו'). ואכן, כשיהודים גורשו מבתיהם, בתיהם

נבזזו מיד.